איך אתם שומרים על  המסורת בכל היישובים? האם יש היענות וביקוש מצד הציבור?

בכל המושבים שתחת תחום אחריותי יש בתי כנסת. אנו עוזרים להם ומסייעים להם בכל מה שהם צריכים, אם זה עניני פיתוח, התנהלות מול רשויות וכן הלאה. עד לפני שנתיים היינו מתקצבים אותם לגמרי. כעת הם מחזיקים את עצמם. כל היישובים הם מסורתיים ואף למעלה מזה. ניתן להגיד כי רוב התושבים מבקרים בבתי הכנסת.

 

מלבד אחריותו של סיידא על קבר רשב"י המפורסם "שמעסיק אותי 70% מזמני, כנציג המועצה המקומית" ממוקמים באזור עוד קברי צדיקים רבים שגם בהם צריכה המועצה הדתית לטפל. אילו קברי צדיקים נוספים קיימים באזורכם?

80 אחוז מקברי הצדיקים שקיים בארץ ממוקמים אצלנו. הנה רשימה חלקית מאד: רבי טרפון, ריש לקיש, רבי שמעון, רבי אלעזר בן רבי שמעון, יונתן בן עוזיאל, שמעיה ואבטליון, אביי ורבא, ועוד. כולם בתחום אחריותינו המוניצפילית. על תחזוק המקום אחראי המרכז לפיתוח המקומות הקדושים. עם זאת אנו דואגים כל העת לשכלול ופיתוח המקומות. למשל זמן קצר לפני שיחתינו, התקשר אלי יהודי מארה"ב וביקש לממן את דרכי הגישה לרבי טרפון. היהודי הזה הגיע למקום, התפלל, ראה את העזובה בדרכים המובילות ונרתם לסייע. אותו דבר התרחש בקבר שמעיה ואבטליון. יהודי ממרוקו שהגיע גם כן להתפלל במקום, ראה כי האתר דורש שיפוץ, ומאחר שידע כי אני האחראי על המקום שוחח עמי ותרם סכום נכבד של 200 אלף דולר לשיפוץ ופיתוח. 

 

צריך לזכור כי בדרך כלל יהודים המגיעים למקום ומחפשים שירותים אלמנטאריים כמו חדרי נוחיות, או כיורים לנטילת ידיים, ומגלים בכאב כי מקומות קדושים אלו חסרים את הפונקציות הבסיסיות הללו, מחפשים את האחראי ומנסים לעזור ולסייע בכל יכולתם. אין קבר או אתר קדוש שלא קיבל סיוע מיהודים חמים ונדיבים. אנו מצידינו מנסים לעזור בכל דרך, מתאמים בין הגופים השונים, מקשרים את האנשים לרשויות המתאימות ומתאמצים כי הכל יתנהל במהירות וללא תקלות בירוקרטיות.  העובדה שבעברי הייתי דירקטור במרכז למקומות קדושים גם מסייעת בידי להכיר את את צורת ההתנהלות הנכונה, ואת המכשולות הבירוקרטיים. אגב, צריך גם לזהות את הבעיות. למשל כעת עומדת תכנית על הפרק לעשות טיילת בין גוש חלב למירון. היו ילדים שנוהגים ללכת שם שנדרסו. לסיום חשוב לציין כי היום יש היענות גם מצד משרד התיירות בעצמו וסוף כל סוף רואים שהברים מתחילים להתקדם.

 

הנהירה הגדולה של ציבורים 'חדשים' לאזור הגליל, כמו הציבור החרדי הביאה לשינוי בהיערכות שלכם או של תושבי הסביבה?

הגליל נעשה בשנים האחרונות לאחד המקומות המתויירים בארץ. כעת מתארגנת יוזמה להקמת בתי ספר שדה לחרדים. חרדים מגיעים לקברות צדיקים, או מטיילים בגליל והם חסרי ידע בסיסי ב'מושגי שטח'. הם לא היו בגדנ"ע, לא היו בצבא, והם אינם יודעים כיצד להתמצא בשטח. אני יכול לספר על עשרות מקרים שהגיעו לפתחי על חילוץ בתנאי שטח קשים לאחר מקרי התייבשות או נפילות מסוכנות. השבוע בלבד פורסם כי משפחה חרדית נחלצה מיער ביריא, כך שהיוזמה להקמת בית ספר כזה שיקנה מושגי יסוד של ניווט, הישרדות והתמצאות בתנאי שטח הינה דבר נחוץ ואלמנטרי. נקודה נוספת היא השינוי של אופי הצימרים בגליל. אם עד לפני שנים לא רבות היו הצימרים מותאמים רק למשפחות חילוניות, היום ידועים בעלי האכסניות כי הם מוכרחים להתאים את חדריהם גם למשפחות דתיות וחרדיות.

 

נעבור ברשותך להילולת רבי שמעון בל"ג בעומר. כמה אנשים מגיעים להערכתך לציון?

אני מחלק את זה ל'יום ל"ג בעומר' ול'שבוע ל"ג בעומר". בשבוע בו חל יום ל"ג בעומר מגיעים להערכתי קרוב למיליון אנשים. 700-800 אלף בוודאי. האוטובוסים של התיירים ההסעות והקבוצות המאורגנות ממלאים את האזור בשבוע זה. ביום יומיים של ל"ג בעומר עצמו מגיעים כחצי מיליון איש.

 

איך התחושה האישית שלך?

לי זה קשה כי אני עסוק בזה ומותש. אבל זה עושה לי טוב. טוב לראות את זה. 

 

העבודה הרבה כמו גם האלמנטים הרבים הנוטלים בה חלק דורשים החלטות רבות ושינויים לא קלים. בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בה השתתף גם סיידא דיווח ראש המועצה לחברי הכנסת על פעילותו וביקש להוסיף משהו  באשר לבית המטבחיים. "הוצאנו אותו ממרכז החגיגות כדי שיהיה מרווח לחוגגים. קיבלו שם חצי דונם או דונם נוספים ועברנו למקום מרוחק. אנחנו פשוט לא מצליחים לשחוט כי לא הצליחו לשנע את בעלי-החיים. השנה ניסינו לעשות את זה בטרקטורונים שיוכלו להשתלב בתנועה גם כשנתיב חסום. אפשרו את זה לעתים רחוקות, שחטו כך כמה בעלי-חיים ואחר-כך חזרה להיות שחיטה שחורה, וחבל. חייבים לנסות להסדיר את זה בצורה נאותה, כי כל העניין מתפספס. אם עוד שנה אחת זה יתפספס אנחנו נבטל בכלל את השחיטה. זה מחייב השקעה כספית גדולה ומיותרת שבסופו של דבר לא יוצאת לפועל. זה נושא שאני מבקש מאוד שייתנו עליו את הדעת, המשטרה וכל יתר הגורמים" [מתוך הפרוטוקול מיוני שנה שעברה]. 

 

הדוגמא הזו מובילה אותנו לשאלה המתבקשת איך אתם מסתדרים עם כל הציבורים המגוונים שבאים? 

שאלה טובה. צריך לדעת להסתדר עם כולם. זה לא קל. דוגמא, היום בבוקר ישבתי עם אנשי החסידות הגדולה תולדות אהרן. חסידות זו מקיימת מידי שנה הדלקה בה משתתפים כשלושים או ארבעים אלף אנשים. אלא שריבוי המשתתפים משנה לשנה הגיע על חשבון קבוצה אחרת [אנשים ממרוקו] שנוהגים גם כן לקיים באותו מרחב את ההדלקה שלהם. צריך לדעת לנהוג בתבונה ולאפשר לכולם ליהנות מהמקום. רק לשבר את האוזן יש כמעט 300 חסידויות אתם אני צריך לעמוד בקשר ואת כולם אני מכיר. ואני משתדל שכל אחד יהיה מרוצה

 

כיצד אתם פועלים כדי שהכל יעבור בשלום?

את הפעילות בנושא זה ניתן לזקוף לזכותם של משרדי הממשלה ובעיקר לזכות מבקר המדינה הנוכחי שגרם לכך שכולם יתנו את הדעת לבעייה זו. המדינה בעקבות התערבותו של המבקר 'שופכת' עשרות מיליונים על נושאי בטיחות ומשפרים את כל נושאי הבטיחות בדרכים ובכבישים המובילים לקבר. חלק מהכסף אמנם הולך לארועים עצמם [של יום לג בעומר] אך חשוב שעיקר הכסף יופנה לבטיחות ולנגישות למקום, משל למה הדבר דומה, לקופה ציבורית שתיוחד לפעילות של כיבוי שרפות במקום שהיא תיוחד לטיפול הבעייה מן השורש כלומר שהדלקות לא יפרצו. עדיין אין מספיק מודעות אבל אני מקווה שהתכניות החדשות יצאו לפועל. כך למשל בכל שנה נערכים לכמות מסויימת של מבקרים ואז ב'אופן מפתיע' מגיע מספר כפול. התחושה שכאילו מנסים לעשות את המינימום, ומפנים לצורך הענין סכומים מועטים כדי 'לצאת ידי חובה'. אבל כאמור, כעת יש שינוי מבורך ואני מקווה כי ההתנהלות תשתפר. בשבוע האחרון הגיע שר התיירות עצמו עם כל צוות משרדו לבדוק את השטח לקראת ההילולה.

 

 

מהי ההתיחסות שלך לאירועי ל"ג בעומר, האם אתה רואה ענין רוחני או שעם השנים זה כבר הפך לבילוי והפנינג?

אי אפשר לכחד ולומר שתמיד היתה ההילולה רק מוקד לפעילות רוחנית. ועם זאת בעשר שנים האחרונות חל שינוי מבורך. גם גדולי הרבנים כבר לא יוצאים נגד ההילולה המסורתית כמו שהיו יוצאים בעבר. הסיבה: לפני עשר שנים המקום היה דומה לשוק רמלה-לוד. עם דוכנים, עם פריצות, ועם מחנאות. היום הכל יותר נקי והכל מוקדש לענין הרוחני. יש דרכים נפרדות לנשים וגברים, יש פחות ארחי פרחי, והארוע מקבל אופי דתי - רוחני. 

 

ל"ג בעומר במירון, מקור: ויקיפדיה