השאלון, עם לייזי שפירא

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: ראיונות

פורסם בראשון, 16 אוקטובר 2016 03:20

נכתב על ידי ישראל מנחם

במה עוסקת הסדרה? שפירא מספר: לפני שלוש שנים יצאתי למסע דוקומנטרי בין שישה בתי כנסת, שש קהילות שונות ברחבי ישראל. בשנתיים שבהן עקבתי אחרי הקהילות האלו, גיליתי עולם סוער ומרתק: בית כנסת גרוזיני בדרום תל אביב שכנגד כל הסיכויים נפתח מחדש בשכונה שכבר כמעט איננה יהודית, מפוני גוש קטיף המצפים בשקיקה לבניית בית הכנסת שלהם כשלב הכרחי בשיקום הקהילה, נשים אורתודוכסיות בגוש עציון שמנהלות תפילת נשים ייחודית ופורצת דרך, בית כנסת בכרם התימנים שמתפלליו נאבקים בכוחותיהם האחרונים לשמור על קיומו, קייס אתיופי צעיר שעושה מהפכה בקרב הנוער בחדרה, וגבאי מיתולוגי בצפת שמנסה לשמור על ייחודו ואופיו של בית הכנסת בעיר ששינתה את פניה [אתר 929].

נפגשנו עם הבמאי המוערך לשיחה אודות 'בית הכנסת' שלו.

 

מהו בית הכנסת בשבילך?

לאמיתו של דבר אני מתעסק עם המוסד הזה הרבה בזמן האחרון... עברתי דירה זה לא מכבר, וממילא שגם החלפתי את בית הכנסת.  כל בית כנסת הוא קהילה, קהילה אחרת, וממילא זו גם השייכות שלך, הזהות שלך, מה שמגדיר אותך.

האזור בו אני גר כעת - הקטמונים, מאד מתפתח לאחרונה מבחינה דתית לאומית, כאשר לכל בית כנסת יש ניואנס ודגש שונה. אם זו תפילת ילדים מאד משוקעת, אם שאיפה לבית כנסת שוויוני. אני באופן אישי הולך לבית הכנסת הקרוב ביותר לבית שלי. הסיבה: אני הולך עם ילדי וחשוב לי להביא אותם לבית הכנסת.

אני משלים עם העובדה שתפילתי נפגעת מעט בעקבות כך, כי אני נאלץ לרדוף אחריהם במהלך התפילה, אחרי הכל הם ילדים... בסופו של יום, בית כנסת הוא מגדיר זהות, אך אצלי הבחירה היא מאד טכנית, מה שטוב לילדים שלי - שהבאתם לבית הכנסת כאמור, חשובה בעיני.

 

בסדרה סרוגים, לבתי הכנסת יש מקום מרכזי, אם נזכיר את השמות המוכרים לכולנו כמו 'יקר', ו'אוהל נחמה.

מה שהקסים את  הצופים בסדרה היה שבית הכנסת שם שימש כמקום מפגש לרווקים ורווקות, זה היה, להבדיל, כמו בר תל-אביבי בו הם נפגשים, מסתכלים אחד על השני, מדברים ביחד, מדברים אחד על השני...

אגב, באופן מעניין דווקא בתי הכנסת האלו איבדו מהפופולאריות שלהם עם השנים, מאז שודרה הסדרה. 'יקר', וגם 'אוהל נחמה' אינם מה שהיו פעם. היום למשל יש בית כנסת בשם 'רמב"ן" של הרב בני לאו שנחשב מאד פופולארי אצל הצעירים, וכך גם לוחמי המחתרות בנחלאות.

 

בית הכנסת שעשה עליך רושם מיוחד?

אני גדלתי במשפחה שבה מעוניינים שהתפילה תהיה כמה שיותר מהירה, אם זה יותר ארוך עוזבים אפילו באמצע. אם זה ארוך - אין סבלנות... אבל אם נדבר על בית כנסת שהרשים אותי אני נזכר באחד כזה דווקא מחו"ל, בניו יורק כאשר הטיסו אותי כדי לעשות את הפרימיירה לעונה השניה של 'סרוגים', הגעתי לבית הכנסת בשם ג'ואיש סנטר. היה זה בית כנסת מאד מרשים, גדול, מאד אמריקאי.

אחד האלמנטים המעניינים שעניינו אותי בו הוא המחיצה בין ה'עזרת נשים' ל'עזרת גברים' שהיתה סמלית בלבד, והיה זה בית כנסת אורטודוקסי. אילו היה זה בארץ, היה הוא כבר נחשב לרפורמי... בארה"ב יש שילוב חזק מאד בין אורטודוקסיה לאקדמיה. הרב, וכך גם המתפללים ניחנים בכושר דיבור גבוה, ההרצאה של הרב למשל היה ברמה גבוהה מאד.

בית כנסת נוסף שעשה עלי רושם מיוחד הוא השטיבל המפורסם של קטמון. במקום הזה, שמצוי 5 דקות מהבית שלי, ניתן תמיד למצא מנין, בכל שעה כמעט, ולפני מספר שנים, שאמי ע"ה הלכה לעולמה, היה זה ממש הבית השני שלי. זה מקום מדהים ואהוב.

 

מהו בית הכנסת של ילדותך?

הילדות שלי מתפרסת לכמה חלקים. חלק משנות ילדותי עברו עלי בעיר רחובות, שם התפללנו בבית כנסת שנקרא 'אהל שי' – מאד חמוד, שם גם היתה בר המצווה שלי, ואני זוכר את המשחק שאיפיין את ימי ילדותינו הרחוקים 'האנד זאפ' אותו היינו משחקים מחוץ לבית הכנסת, ואז נכנסים פנימה. היה משהו מאד תמים פעם...

בנערותי עברנו לקרני שומרון, שם גדלתי. במקום זה הקמנו מנין אותו כינינו 'מנין לצעירים'. היה בו משהו מאד מיוחד. היינו אנחנו הנערים מנהלים את בית הכנסת, חזנים, קוראים בתורה, גבאים וכו'. היה זה שיעור חשוב עבורינו, הבנים והבנות. זה פיתח את המיומנות שלו בכל מה שקשור לתפילה, אך גם העניק לנו תחושת אחריות וכובד ראש.

 

אישיות או דמות ייחודית שהשאירה בך רושם

שנה אחרי ששודרה הסידרה אודות בתי  הכנסת, ובה תועד הבחור יוצא אתיופיה הוא התקשר לספר שהוא מתחתן, זוהי דמות שריגשה אותי מאד. גם מפוני גוש קטיף שהקימו את בית הכנסת מחדש נגעו לליבי. אבל אספר על דמות מיוחדת. במהלך הסדרה תיעדנו את בית כנסת אבוהב בצפת. לגבאי שם קוראים מאיר קרסנטי הוא דור שמיני או תשיעי בצפת, שמטפל בבית הכנסת והוא לא מוצא יורש ראוי שיחזיק את המקום, וישמור על רוחו כפי שהוא כעת. אני מתכוון למשל למתינותו המיוחדת של בית הכנסת, והחשש שהוא יעבור תהליך של הקצנה כפי שאירע בבתי כנסת אחרים.

קרסנטי הוא איש מאד מיוחד. בתחילת הצילומים לא היה קל. הוא היה חשדן ולא הבין מה אנחנו בדיוק רוצים לעשות בסדרה הזו, אבל בהמשך הוא התחבר מאד, מדובר באדם מקסים וייחודי. פגשתי אנשים מיוחדים נוספים במהלך הסדרה כמו למשל רועי המשמש כ'מנהיג' בחברה שלו, המחבר את הנוער לשפה שלו ולשורשים שלו.

 

מה הם באמת התובנות שלך מהסדרה על בתי הכנסת

התחושה היא שבית הכנסת הוא אכן מגדיר זהות, ונותן שייכות. אמור לי מה הוא בית הכנסת שלך ואומר לך מי אתה. אתה הולך למקום מסויים, והוא הופך לחלק ממך, למרכיב מן האישיות שלך. ישנם הלא בתי כנסת כל כך שונים עם מאפיינים כל כך שונים, כמו למשל פמיניסטית שחשוב לה שבבית הכנסת שלה לא תהיה מחיצה למשל, או מישהו שמחפש מקום לצעירים. בראש השנה האחרון פגשתי מישהו מחוץ לבית הכנסת שלי ששאל אותי: איך אתה עדיין מתפלל פה, כאשר יש כאן עדיין מחיצה בין נשים לגברים, זה בית כנסת מאד לא מתקדם?

לי כאמור חשוב שבית הכנסת יהיה מקור חוויה לילדים שלי, ועל כן אני מתפלל בבית הכנסת שקרוב למקום מגורי.

 

האם היית משנה משהו בבית הכנסת?

אילו היה הדבר תלוי בי הייתי רוצה שבית הכנסת יהיה עם אוריינטציה מובהקת יותר כלפי ילדים. פעם הכרתי בית כנסת נוסח 'יקה' שאסר הבאת ילדים קטנים לתפילה, היום כאב לשלשה ילדים, אני רואה עד כמה החוויה הזו חשובה, ועד כמה היא מהווה גורם אינטגרלי מהחינוך שלהם.

נקודה נוספת היא חלוקת הסוכריות בתפילה. הדבר הזה, אינו ראוי בעיני. ישנם אנשים ששומרים על אורח חיים  בריא ועל תזונה נכונה בביתם, ואז מגיעים ילדיהם לבית הכנסת ומקבלים את הסוכריות הטופי והגומי האיומות. הילדים שלי בדרך כלל לא לוקחים אותם כי הם מקבלים מאתנו תחליפים אבל צריך לזכור שהם רק ילדים, וכשהם רואים את חבריהם הדבר קשה להם.

אני מניח שיש שיאמרו: 'שחרר קצת, רק סוכריות', אבל עדיין אנו חיים היום עם מודעות גדולה יותר לתזונה בריאה, ועם כל בעיות הקשב והריכוז שקיימות איננו צריכים את כל הסוכר הזה. אין זה הוגן כלפי מי שחי בצורה אחרת. אולי מכאן יצא 'קול קורא' למחלקי הסוכריות להחליף את הממתקים בתמרים למשל, או במשהו שיש בו פחות סוכר.

 

האם יש ניגון או זמירה אהובים עליך במיוחד?

הייתי שמח שהניגון היה כמה שיותר קצר... בימים נוראים, אני אוהב את המנגינה של יאיר רוזנבלום ל'ונתנה תוקף' [של הקיבוצים], כל מנגינה אחרת לא מוצאת חן בעיני.

 

שאלון קצר [תשובה במשפט]

ליד מי היית רוצה לשבת בבית הכנסת? ובקידוש?

אני רוצה פשוט לשבת בבית הכנסת, בינתיים אני מתרוצץ כל הזמן, כי במהלך התפילה אני רואה פתאם שהם מטפסים על העצים בחוץ...

 

ארק או הערינג?

את שניהם אני לא אוהב, הארינג אף פחות מארק.

 

איזה עלון שבת לא תפספס?

מה שיצא לי לראות לאחרונה הוא נופים כי אני מחפש דירה, אין משהו מיוחד, ב'עולם קטן' משעשע אותי שו"ת הסמס.

 

סליחות ספרדי או אשכנזי?

אני אוהב יותר ספרדי, רוב השנים שלי בירושלים התפללתי עם ספרדים. יותר קל לעכל את זה. הניגונים והפיוטים חוזרים על עצמם כל ערב, אצל האשכנזים יש דברים איזוטריים לא מובנים.