בית הכנסת, מלבד היותו מקום לתפילה, ללימוד, ולמסירת שיעורי תורה, הינו מקום קדוש בפני עצמו. קדושה זו נובעת מקדושתו של בית המקדש שכן חז"ל הרחיבו את המילה 'מקדש' גם לבתי הכנסת: "והשימותי את מקדשיכם – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות",¹ וכן "ואהי לכם למקדש מעט – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות".²

 

קדושה זו של בית הכנסת משליכה על כמה פרטי הלכות והתנהגויות השייכות לבית הכנסת, ובעיקר על השמירה על כבודו. באופן סכמטי ומכליל ניתן לומר כי בבתי הכנסת הספרדיים קיימת הקפדה על כבודו של בית הכנסת יותר מבתי הכנסת האשכנזיים. 

 

שינה: בתקופת ימי הביניים מקובל היה שעניים נודדים מקהילה לקהילה מקבלים מזון ומקום שינה בחדרים הסמוכים לבתי הכנסת. מקומות אלו הופעלו על ידי פרנסי הקהלות וכונו בשם 'הקדש'. לא מעט אנשים בני בלי בית, עניים ונוודים מצאו מקום לינה על ספסלי בית הכנסת, או - בימי החורף הקרים - ליד האח ההיסטורית שניפקה לא מעט מעשיות ואגדות יהודיות קלאסיות. חשוב לציין כי בהיבט ההלכתי הדבר אסור, מאחר שאין זה כבודו של בית הכנסת.³ גם במקרה זה, כמו לגבי אכילה ושתיה, התירו שינה בבית הכנסת לתלמידי חכמים שעבורם בית הכנסת משמש כבית.⁴

 

לוויות והספדים: ככלל, אסור להכניס את גופת המת או את מיטתו לתוך בית הכנסת ולהספידו שם. יוצאים מן הכלל הם תלמידי חכמים גדולים [מגדולי הדור], או רבנים שבית הכנסת זה היה המקום בו דרשו ולימדו במשך השנים.⁵ ואמנם נהוג היום בישיבות ובבתי המדרש החסידיים, שכאשר ראש הישיבה או האדמו"ר נפטר לבית עולמו, מציבים את מיטתו בבית המדרש כשהיא מוקפת בנרות עד לשעת ההספד.

 

הספד ללא הכנסת גופת המת, מותר בבית הכנסת בתנאי שהנפטר הוא תלמיד חכם, או שהמספיד תלמיד חכם שרבים באים לשמעו. באופן כללי יש להתיר להספיד בבית הכנסת ובלבד שההספד נושא אופי של התעוררות ודברי תורה.

 

קיצורי דרך והגנה מפני מזג האוויר: חל איסור לקצר את מסלול ההליכה דרך בית הכנסת, או להיכנס רק כדי לקרא למישהו. כמו כן אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להתגונן מפני הגשמים או השרב שבחוץ. התנהגויות אלו פוגעות בכבודו של בית הכנסת. יש פוסקים שהתירו לעבור דרך בית הכנסת כאשר הוא מתיישב במקום ואומר איזשוהיא תפילה או פרק תהילים שכן אז כניסתו לבית הכנסת נעשתה לצורך מטרה קדושה, אם כי יש שלא קיבלו את היתר זה כאשר ברור הדבר שכל כוונתו באמירת הפסוקים היתה לצורכו האישי.⁶ זו הסיבה שניתן לחזות באנשים הנכנסים לבית הכנסת כדי לקרא למישהו, או לעבור דרכו וכו' כשהם מתיישבים לשניות ספורות ואומרים תפילה קצרה.

 

לימודי חול: המאה האחרונה שהתאפיינה בחילון רחב מאד בקרב האוכלוסיה היהודית הולידה שאלה מרתקת בדבר היתר לימודי חול בבית הכנסת. הרציונל שעמד מאחוריה הצביע על נטישתם של רבים את המסורת היהודית אל מוסדות חינוך שהבטיחו השכלה רחבה וכללית, מה שתלמוד התורה המסורתי ששכן במקרים רבים בבית הכנסת לא איפשר. למרבה ההפתעה התירו פוסקים רבים את לימודי החול בבתי הכנסת,⁷ וידועים מקרים לא מעטים שכך אכן נעשה. כיום, שתלמודי התורה ומוסדות החינוך כבר אינם ממוקמים בבתי הכנסת תופעה זו נעלמה לחלוטין.

 

הדלקת נרות: בבתי הכנסת נהגו במשך השנים להדליק נרות לכבוד בית הכנסת. מקור לכך נמצא בספר ישעיהו בו נאמר "באורים כבדו ה'", ודרשו על כך חז"ל שהכוונה היא להדלקת הנרות והעששיות בבתי הכנסת.⁸ כיום, מנהג זה קיים בבתי הכנסת האשכנזים שם מדליקים שני נרות [חשמליים או טבעיים] על עמוד החזן, או בחלק מבתי הכנסת הספרדים שם מייחדים פינה מיוחדת להדלקת נירות לעילוי נשמת הנפטרים והצדיקים.

 

הלכות מעניינות נוספות: אסור להתקשט [להתאפר ולהתגנדר] בתוך בית הכנסת. מותר להיכנס לבית הכנסת עם תרמיל או ארנק. אין להיכנס עם סכין ארוכה לבית הכנסת, ועם הסכין קצרה, יכסה אותה בבגדיו וייכנס. נשק חם, עדיף להותירו מחוץ לבית הכנסת. אם הדבר לא מתאפשר מטעמי ביטחון, יכסה אותו בבגדיו וייכנס, ואם אינו יכול רשאי הוא להיכנס אתו לבית הכנסת. עיוור המשתמש בכלב נחייה יכול להיכנס לבית הכנסת ובלבד שיהיה הכלב קשור במקום קבוע ולא יפריע לשאר המתפללים. אין לירוק בבית הכנסת. ראוי להיכנס עם בגדים נקיים למקום הקדוש, ועל כן כדאי לנקות את הנעליים מבוץ ועפר קודם הכניסה וכל שכן שצריך לשמור באופן כללי על נקיון בית הכנסת. אין למסור הרצאות שאינם נושאות אופי של התעוררות או דברי תורה בבית הכנסת.

 

כפי שצויין בפתיחה, בית הכנסת הינו מקום קדוש, ומכאן נובע האיסור החד משמעי לנתוץ אותו בדיוק כמו האיסור לנתץ את בית המקדש או את העזרה והמזבח.⁹ הלכה זו הובילה לדיון הלכתי סביב השאלה האם מותר לקדוח בקירות בית הכנסת, להרוס את אחד מקירותיו כדי להרחיבו, לפרוץ חלונות בקירותיו הבנויים, וכן הלאה.¹⁰ אם מבקשת הקהילה לבנות בית כנסת אחר, גדול ורחב יותר, מותר לסתור את בית הכנסת אך רק לאחר שנבנה בית הכנסת החדש.

 

מכירת בית הכנסת: באופן עקרוני אסור למכור בית כנסת לצרכי חול. בבית כנסת השייך לאדם פרטי [המינוח ההלכתי: 'בית כנסת של יחיד'] ההלכה שונה. חילוקי דינים סביב ענין זה קיימים גם בין בתי כנסת שבעיר לבתי כנסת שבכפר [המינוח ההלכתי: בית כנסת של כרכים, ובית כנסת של כפרים] שכן סמכות הגבאים ובעיקר אוכלוסיית המתפללים בו שונה. דיון רחב נוסף בספרות הפוסקים עוסק במקרה בו מוכרים את בית הכנסת על מנת לבנות במקומו מבנה קדוש אחר [כמו בית מדרש], או לצורך עזרה להשאת יתומים וכדומה. חשוב לציין, כי גם באופן שמותר למכור את בית הכנסת לצרכי חול, אסור לעשות בו שימוש של גנאי כמו בית מרחץ, בית הכיסא, בית הבטילה, ובית עיבוד עורות.¹¹

 

מקום שירותים: פוסקי ההלכה דנים בבית כנסת שנתרבו בו המתפללים והוא צר מלהכיל את יושביו, ומבקשים להרחיבו על חשבון השטח ששימש פעם כשירותים ציבוריים, האם הדבר מותר, או שאין זה מכבודו של בית הכנסת.¹² דיון דומה עוסק בבניית שירותים בבית הכנסת כך שהכתל של בית הכנסת יהיה גם הכותל של השירותים. מסקנת הפוסקים היא שהדבר אסור שאין לך ביזיון גדול מזה, ויש לבנות את כותל השירותים מרוחק מעט מכותל בית הכנסת.

 

עליית בית הכנסת: עליית הגג של בית הכנסת קדושה גם כן, ואסור לעשות בה שימוש של גנאי כמו לישון שם וכו'. דירה שמעל לבית הכנסת מותר לגור בה, אך יש להיזהר שלא לישון בשטח שמעל ארון הקודש. בדירה שבקומה השלישית, כלומר שתי קומות מעל בית הכנסת מותר גם לישון בשטח שמעל ארון הקודש.¹³

 

בית כנסת שחרב: גם בית כנסת שחרב עומד עדיין בקדושתו כפי שדרשה הגמרא "והשימותי את מקדשיכם – קדושתן אף כשהן שוממין". אם בנו במקום בית הכנסת שחרב מבנה שעושים בו שימוש של גנאי כמו שירותים או בית מרחץ, או אפילו מבנים ציבוריים שלא לפי התנאים המותרים צריך לסתור אותם ולבנות את בית הכנסת מחדש.

 

קדושת עזרת הנשים: כאשר עזרת הנשים בנויה בתוך חלל בית הכנסת [באופן שהיא בנויה ביציע] נחשבת קדושתה כקדושת בית הכנסת. כאשר היא סמוכה לבית הכנסת [וכגון שהיא צמודה לו מאחור], דנו בזה הפוסקים¹⁴ ככלל קדושה פחותה זו של עזרת הנשים, הביאה במהלך השנים לשימושים שונים במקום, שאינם יכולים להיעשות בבית הכנסת, כמו עריכת סעודות בשבתות שמחה, שחיטה, שינה, ושימושים נוספים.

 

 

---