מתורגמן:. תפקידו של המתורגמן היה לתרגם את פסוקי התורה שלא היו מובנים לקהל הרחב ללשון ארמית המדוברת^[1]. במסכת מגילה שבתלמוד הבבלי מוזכרים דיני המתורגמן.^[2] תפקיד המתורגמן היה אחראי מאד שכן תרגום לא נכון עלול היה לסלף את משמעות הפסוק^[3]. במהלך השנים כאשר אנשים כבר לא הבינו את התרגום פסק השולחן ערוך שאין לתרגם^[4], ברם התימנים נוהגים עד היום במנהג זה, וסמוך לכל עולה לתורה ניצב מתורגמן [ילד בדרך כלל] שמתרגם את פסוקי הקריאה לארמית^[5].

 

רב: תפקידו של הרב לא שייך באופן ישיר לבית הכנסת. שהרי קהילה יכולה להתקיים ללא רב כפי שמצוי בבתי כנסת לא מעטים. ועם זאת מזוהה תפקידו של הרב פעמים רבות עם בית הכנסת, ולרוב בתי הכנסת יש אדם המשמש בתפקיד רב. את תפקיד הרב בית הכנסת ניתן לחלק לכמה טיפוסים:

 

רב קהילה: בתי כנסת בהם הרב הוא הסמכות המרכזית או אפילו הבלעדית. במקומות כאלו הרב ממנה את הגבאים, החזנים, בעלי הקריאה וכן הלאה. בכל שאלה פונים לרב והוא המכריע האחרון. מדובר בדרך כלל ברבנים כריזמטיים שגם הקימו את בית הכנסת ובכח אישיותם הצליחו לארגן את הקהילה מסביבם.

רב העיר או השכונה: הרב העירוני או השכונתי נוהג להתפלל על פי רוב בבית המרכזי של המקום. מאחר שתפקידו לא נובע מבית הכנסת, הוא נחשב לסמכות על ועל פי רוב לא נוהג להתערב בעניניו הפנימיים של בית הכנסת. הגבאים אמנם שואלים לדעתו אך בפועל הם אלו שמנהלים את המקום.

רב עם תפקידים מוגדרים: מצוי מאד בחו"ל. שם ממונה רב, כאשר כבר בחוזהו הראשוני מסוכמים תפקידיו המוגדרים, ולמשל, סידור חופה וקידושין, הלווית המת, חזנות בימים נוראים וכן הלאה. לרב יש סמכות מסויימת אך הוא כפוף לוועד הקהילה.

רב כתפקיד ייצוגי: רב ללא כל סמכות, כאשר תפקידו מתמצה בעצם קיומו וישיבתו ב'מזרח' בית הכנסת, ונשיאת דרשות במועדים. הרב ממלא את תפקיד 'מכירת החמץ' המסורתית, וסידור חופות לקהלה, אך אין זה תפקידו המרכזי. סוג רב כזה מצוי בקהלות עשירות ומבוססות המנהלים את עניניהם בכוחות עצמם.

 

עשרה בטלנים: בגמרא במסכת מגילה^[6] כתוב: "איזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנים". מה הם עשרה בטלנים? בניגוד גמור למשמעות המוכרת לנו כיום, עשרת הבטלנים הם אנשים מכובדים שבחרו ליבטל ממלאכה ולהקדיש את זמנם ללימוד בבית הכנסת, כך שבכל עת יהיה מנין של אנשים במקום ויוכלו להתפלל. עשרת הבטלנים היו בדרך כלל מנכבדי הקהילה עד שבגמ' נאמר ש'אין פוחתין מעשרה פסוקים בקריאת התורה כנגד עשרה בטלנים שבבית הכנסת.^[7]

 

ועד בית הכנסת: מוכר לעתים גם בשם שבעת טובי העיר: פעמים רבות היה בית הכנסת שבעיר שייך לכל בני העיר וחברי הוועד המנהלים נקראו 'ועד בית הכנסת' או 'שבעת טובי העיר'. ההגדרה ההלכתית לשבעת טובי העיר היא "שבעה אנשים שהעמידו אותם הציבור להיות ממונים על עניני העיר, והרי הם כאפוטרופוסים עליהם"^[8]. לאנשים אלו, היו סמכויות רחבות בעניני העיר ובניהול בית הכנסת והם היו רשאים אף למוכרו בתנאי שכל השבעה נוכחים בשעת המכירה. כיום קיימים בתי כנסת שלהם 'ועד בית הכנסת' – נציגי הקהל, שמונה על פי רוב בתהליך של בחירות, והגבאים כמו שאר נושאי המשרות כפופים אליהם, אך אין מעמדם זהה למעמד 'שבעת טובי העיר' המוזכר בהלכה.

 

 

 

 

---