פרק 10. תפקידים ואנשי מפתח בבית הכנסת

בית הכנסת כמו כל מוסד אחר כולל בתוכו שורה של אנשי מפתח הממלאים תפקידים מוגדרים. אלא שלהבדיל ממוסדות מקודשים אחרים, כמו בית המקדש למשל, אין צורך להשתייך לקבוצה מסויימת או לשבט מיוחד כדי לזכות בתפקיד. כל אדם רשאי למלאות את שלל התפקידים המאפיין את בתי הכנסת. עם זאת, ברור כי לא לכל אחד יש את היכולת או את הכישורים למלאת כל תפקיד, ולעתים עשויה להיווצר קונסטלציה בה לא ימצא איש מתאים לתפקיד מסויים בכל הקהילה ויש צורך 'לייבא' פונקציה כזו מ'בחוץ'. ולצורך הענין – קהילה המבקשת ליהנות מחזן מקצועי, עשויה לחפש בעל מקצוע מתאים גם מחוץ לאזור המצומצם בו מתגוררת הקהילה. מינוי אנשי המפתח בקהילה עשוי להיות בשכר, או בהתנדבות. לעתים יש רבים הקופצים על המשרה גם אם היא לא מקנה לבעליה שכר ממשי אל רק כבוד ויוקרה. לעתים עוברת המשרה בירושה לבנו של נושא המשרה, ולעתים היא מוטלת בתורנות על כלל הציבור. בשורות הבאות יפורטו סדרת בעלי התפקידים ומינויים.
 
ראש הכנסת: בזמן בית המקדש, אז כבר היו בתי כנסת [ראה פרק 1 בסדרה זו], היה אדם שכונה ראש הכנסת, שהיה הממונה הראשי על כל הקשור לניהולו ותפקודו של בית הכנסת. הוא היה קובע מי מפטיר בתורה, מי עובר לפני התיבה, וכן הלאה. ראשיתו של כינוי כבוד זה, שהיה גם תפקיד מנהלתי כאמור, החל בימי בית שני בבית הכנסת שהיה ממוקם בהר הבית סמוך לעזרת בית המקדש. גם בהמשך הדורות כיהן אדם בתפקיד זה שכונה 'ראש הכנסת'. ראשי הכנסיות שייכים לקטגוריה של עסקני ציבור ואנשי מעשה, אם כי מעמדם היה בשולי קטגוריה זו. ולצורך הענין, כאשר היו צריכים לקרא בתורה היו ראשית מכבדים את הכהנים, לאחר מכן את הלויים, תלמידי החכמים הממונים פרנסים על הציבור, בני התלמידי חכמים, וכו' ואז ראשי כנסיות, ולאחריהם 'כל אדם'. מקובל היה שראש הכנסת דורש לפני הציבור.1 
 
בזמנו של אדריאנוס, הקיסר הרומי, היה יהודי בשם תודוס 'ראש הכנסת' של רומא2.
 
בתקופה ההלניסטית כונה ראש הכנסת ביוונית ארכיסינגוגוס3. למרות שאין על כך מקורות ברורים, מסתבר כי מינויו של 'ראש הכנסת' נעשה על פי תהליך בחירות מסודר.
 
 

 

 

 
תואר כבוד זה כבר לא קיים בתקופתינו, אם כי צורת התפקיד התקיימה במשך שנים ארוכות, וגם כיום יש קהלות בהם משמש אדם כ'ראש הכנסת' אך הוא מכונה בתואר פרנס, או רב. על כך להלן.
פרנס: המונח 'פרנס' הוא תואר כבוד או הגדרת תפקיד רחבה הכוללת בתוכה משמעויות רבות. באופן עקרוני פרנס הוא מנהיג, ראש עדה, שמנהיג את הציבור ודואג לרווחתם. כבר בתקופה קדומה אנו מוצאים במקורות את השימוש במינוח פרנס. במדרשי התורה ישנם ביטויים רבים הכוללים בתוכם את תואר 'פרנס', כך למשל "מנין אתה אומר שהראהו הקב"ה למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל" וכו'5 , "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה אהרן ומרים"6.
 
במרוצת השנים קיבל התואר 'פרנס' גם משמעות של אדם העוסק בעניני צדקה וחסד, כעין גבאי צדקה7. המשמעות של פרנס ביטאה כעת הן את הנהגתו של הפרנס והן את חובתו לדאוג לצרכי הציבור ולרווחתם. תפקיד אחראי ורגיש זה גרר שורה של הלכות שתוקנו כדי לשמור על תקינות שלטונית ועל טוהר המשרה כך למשל קובעת הגמ' במסכת ברכות כי אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור8, אין מעמידים פרנסים פחות משלשה, אין מעמידין פרנסים אחים ועוד9
 
מאחר שחייהם של היהודים לאחר חורבן הבית, התרכזו סביב מוסד בית הכנסת, הן ברמה הפולחנית והן ברמה התרבותית, היה הפרנס פעמים רבות לראש הקהל, או לראש בתי הכנסת, תפקיד מקביל ל'ראש הכנסת' שכבר הוזכר לעיל. עם זאת חשוב לציין כי תפקיד הפרנס היה אדמיניסטרטיבי בלבד, והשפעתו לא חרגה אל מעבר לתחום הכלכלי מנהלתי. הפרנס לא יכל להשפיע או לחוות דעה בעניניה הרוחניים של הקהילה – תפקיד השמור לרב או לבית הדין. מלבד תפקידו המנהלתי, דאג הפרנס לנורמליזציה של חיי היהודים, בכל הקשור לייצוגם מול השלטונות, לחיי קהלה תקינים, ולפעילותם התקינה של מוסדות הקהילה כמו ארגוני ביקור חולים, לווית המת, בתי דין, כשרות ומקוואות. הפרנס עמד בראש ההיררכיה העסקנית של הקהלה, ועל כן בבתי כנסת רבים כיהנו תחתיו גבאים שהיו כפופים למרותו [על 'גבאים' ראה בהמשך].
 
מה קורה היום? עד למלחמת העולם השניה, שימשו בקהלות ישראל, פרנסים בכל קהלה, אם כי המונח המקורי 'פרנס' קיים היה בעיקר בארצות מערב אירופה. בארצות המזרח כונה ממלא פונקציה זו בשמות אחרים כמו 'ראש הקהל', 'נגיד', וכו'. בשנים האחרונות, במדינת ישראל של המאה עשרים כמעט ולא נעשה שימוש בתואר זה. יוצא מן הכלל הוא בית כנסת הגדול בירושלים [היכל שלמה ברחוב קינג ג'ורג'] שם ממלא עד היום באופן מסורתי את תפקיד ה'פרנס' אחד מבני משפחת יפה ממקימי בית הכנסת, אם כי גם שם התפקיד הינו בעיקר מנהלתי ונוגע לצרכי בית הכנסת השוטפים, ולא לקהילה ואנשיה.
 
 

[1]הרב אברהם אורנשטיין, אינציקלופדיא לתארי כבוד בישראל, הוצאת נצח תל אביב, עמוד 2239.
[2]ראה שם, על מציאת כיתוב עם תואר זה על מצבה ברומי.
[3]הרב אבן ישראל, הסידור והתפילה עמוד 410.
[4]שם.
[5]ספרי במדבר כז, יז
[6]תלמוד בבלי מסכת תענית, דף ט,א
[7]ראה פירוש המשניות לרמב"ם מסכת מעשר שני, ה,ט.
[8]מסכת ברכות דף נה, א
[9]הרב אברהם אורנשטיין, אינציקלופדיא לתארי כבוד בישראל, הוצאת נצח תל אביב, עמוד 2086