בספרות ההלכה אין כל כך התייחסות לצורתו של בנין בית הכנסת. אחת ההקפדות הבודדות היא שמבנה בית הכנסת יהיה גבוה משאר המבנים שבעיר¹. הלכה זו נפסקה גם בשולחן ערוך², וסמכו על כך את הפסוק "ולרומם את בית אלוקינו"³.

 

במשך השנים יכלה הנהגה זו להתקיים רק במקומות בהם היה חופש דתי מלא ליהודים. אלא שמקומות כאלו לא היו רבים כידוע ועל כן נהגו פעמים רבות להנמיך את קרקעית בית הכנסת, כך שחללו הפנימי יהיה גבוה ודרשו על כך את הפסוק בתהלים "ממעמקים קראתיך ה'.⁴   מאחר שקהלות ישראל היו פעמים רבות עניות ודלות נאלצו היהודים לא פעם לבנות בתי כנסת קטנים ודלים.

 

את פתח בית הכנסת יש לקבוע בצד שממול לקדמת בית הכנסת כך שאם בית הכנסת שוכן במערב [כלומר ארץ ישראל נמצאת למערבו] יש לקבוע את הפתח במזרח וכן להיפך כדי שיוכלו הבאים לבית הכנסת להשתחוות נוכח פני ארון הקודש בכניסתם להיכל. בנקודה זו נאמרו פרטי דינים⁵ נוספים וחלקם הוזכרו בפרק 4 שבסדרה זו ראה שם.

 

הנחיה נוספת היא לבנות אולם נוסף בכניסה לבית הכנסת שישמש עין מבא. נורמה זו מזכירה את הר הבית שבו עמד בית המקדש והיה מעין כניסה ומבואה קדושה גם כן לבית המקדש עצמו וראה על כך עוד בפרק 3 בסדרה זו.

 

בית הכנסת נדרש להיות מלא באור ובחלונות פתוחים. ובשולחן ערוך כתב שרצוי שיהיו 12 חלונות שיהיו בחלקם לכיוון ירושלים⁶ והשמים השתקפו דרכם כדי שיוכל המתפלל לכוון את לבו כאשר מסתכל לשמים ויהיה לבו נכנע⁷.

 

במרכז בית הכנסת קיימת הבימה העומדת כנגד המזבח⁸, וזו הסיבה שבחג הסוכות מסתובבים סביבה בדיוק כמו שסבבו את המזבח הפנימי שעמד בבית המקדש⁹. על הבימה קוראים בתורה ולעתים נושאים גם דרשות. את הבימה יש לקבוע במרכז בית הכנסת¹⁰. הסיבה לכך היא שכאמור הבימה מכוונת כנגד המזבח, והמזבח הפנימי בבית המקדש היה עומד במרכז הבית. ברמב"ם מובא טעם פרקטי נוסף: העמדת התיבה במרכז תגרום לכך שכולם יוכלו להקשיב לחזן¹¹. האם יש היתר לשנות ולהעמיד את הבימה במקום אחר? החתם סופר והנצי"ב וכן שאר הפוסקים פסקו שאסור לעשות כך לא רק מפני המנהג אלא גם מצד הדין, הן מחמת הטעם שהוזכר [ההקבלה למזבח] והן שהזזת הבימה היא מחוקות הגויים שעושים כן בבתי התיפלה הנוצריים, ועל כך נאמר 'בחוקותיהם לא תלכו^'12.

 

חשוב לציין כי מלבד הנחיות אלו אין הדרכות אחרות לגבי הארכיטקטורה של בית הנסת. הדינים המאפיינים את סידורו של בית הכנסת [כגון מיקום הבימה, עמוד החזן ועוד – ראה סדרה זו פרק 3] מגדירים במידת מה גם את התבנית החיצונית הארכיטקטורית אך הם אינם מחיבים צורה מסויימת ומוגדרת.

 

בית הכנסת יכול להיות איפא עגול או משולש מרובע או רב צלעות, סימטרי או א- סימטרי מאורך או רחב. גם לגבי חומר הבניה אין הוראות מסויימות והבית יכול להיבנות מעץ, אבן, ברזן או חמר. [ראה באתר זה סקירה אודות בית הכנסת האקולוגי העשוי מבוץ קשיח].

על אף החופש הניתן בבניית בתי הכנסת עובדה היא שלגבי התבנית הפנימית של בתי הכנסת יש דמיון צורני רב בין קהילות ועדות המצויות בחלקי עולם רחוקים. האחידות הזו קיימת לא רק בחלקים המחייבים אלא אף במאפיינים שאינם מוכרחים. קונוונציה זו מבהירה כי גם אם אין הלכות פסוקות ומוגדרות בצורת בית הכנסת, מכל מקום קיימת המסורת העוברת מדור לדור והיא נשמרת באופן אוניברסלי. [הרב אבן ישראל הסידור והתפילה ע' 402]

 

---