ככלל היו נהוג בכל קהילה לבנות בית כנסת מרכזי, גדול ויפה שישמש את בני הקהילה. כלל זה נהוג היה בכל הערים בהם שכן קיבוץ לא גדול של יהודים.

 

בערים גדולות יותר מן ההכרח היה לבנות מספר בתי כנסת מאחר שהמבנה המרכזי לא יכל להכיל את כל היהודים באותה עיר. בנוסף היה המבנה המרכזי רחוק ממקום מגוריהם של חלק מתושבי העיר שפזורים היו בכל קצותיה. מקור קדום לתופעה זו נמצא בגמרא¹ בה מסופר כי בירושלים פעלו מאות בתי כנסת. להלן יצויינו סוגים שונים של בתי כנסת שנוצרו במהלך השנים.

 

א] בזמן התלמוד היו כאמור בתי כנסת מרכזיים בכל עיר או שכונה בה היו מתפללים תושבי העיר או האזור. ועם זאת נהוג היה במקומות מסויימים להקים בתי כנסת מיוחדים לאנשים שהגיעו מרחוק והרגישו נח להתפלל בחברת אנשים שהם מכירים או תיירים כמותם.

 

ב] קיימות בידינו עדויות, עוד מימי התלמוד, על בתי כנסת ששימשו קבוצת יהודים בני מקצוע אחד, וכגון בית הכנסת של הנפחים, או של האורגים². תפיסה זו המשיכה גם בדורות מאוחרים יותר, בעיקר בקהלות במזרח אירופה שם אנו מכירים בתי כנסת של חייטים, קצבים, סנדלרים, רצענים, וכן הלאה.

 

ג]  בזמן הגלויות, עת נדדו ישראל ממקום למקום, מקובל היה שקבוצה שהגיעה ממקום מסויים עם מנהגים ייחודיים, נוסח מסויים, לחנים מיוחדים, התאגדו להקמת בתי כנסת לפי הנוסח והמנהג המסורתי.

 

ד] גם בתוך קהלות נוצרו לעתים תתי קהלות שמצאו לעצמם דרך מסויימת בעבודת ה' והתפילה וביקשו לפתוח לעצמם 'מנין' משל עצמם. דוגמא לטובה לכך, היא עדות החסידים השונות, שעם התפתחותה של החסידות הסתעפו לזרמים ולתתי זרמים כאשר כל זרם מקים לו קהילה ובית כנסת משל עצמו.³

 

חשוב לציין כי בתי הכנסת הקטנים היו מטבע הדברים ארעיים יותר מאלו המרכזיים ופעמים רבות לא היו רכוש הציבור אלא היו בבעלות פרטית. איפיון זה מקל לפעמים על ההתייחסות לבית הכנסת מן הבחינה ההלכתית כגון לענין מכירתו וכיוצא בזה.

 

א] בביטאון המועצה הדתית של חיפה כותב ד"ר מרדכי זר כבוד במאמר הנושא את הכותרת "כיצד להאדיר את בית הכנסת בחיי העם" כי הוא ממליץ "לבנות בשכונה עשרה בתי כנסת קטנים, המכילים מאתיים איש עם עזרת נשים ביציע, מאשר בנין גדול וגרנדיוזי המכיל אלפיים איש ומהומה בו. בית כנסת קטן מקרב את המתפללים ויוצר אגודה, שחבריה מתקשרים זה לזה ויותר קל לגבש בו דעה אחת לעשות רצון קונם... מה שאין כן בבית הכנסת הגדול המתמלא רק כמה פעמים בשנה ורוב באיו זרים זה לזה. הלא ידוע כי הבנינים הריפריזנטיביים האלה עומדים בשממונם במשך כל השבוע, ואילו החזקתם עולה ממון רב"⁴.

 

ב] בשות מהרי"א, נשאל שאלה הלכתית האם בקהילה בה קיימים גם בתי כנסת קטנים וגם בית כנסת גדול אחד, ובעקבות כך התמעטו הפונים לבית הכנסת הגדול, ניתן להרוס את בתי הכנסת הקטנים כדי שיאלצו כולם ללכת לבית הכנסת הגדול? המהרי"א נוקט לאסור ראה שם בארוכה.⁵

 

ג] אצל יהודי בוכארה מצוי כי הם מקימים בתי כנסת רבים. הסיבה: ריבוי ימי הזיכרון אצלם והחשש כי אם יתרכזו כולם בבית כנסת אחד עשוי הדבר להביא לידי מחלוקת⁶. ואמנם קיימים בידינו עדויות על קהלות בהם מחמת מחלוקות רבות שנוצרו אצלם הוקמו עוד ועוד בתי כנסת קטנים⁷.

 

ד] במאה ה- 19 היו בקהלות באירופה בתי כנסת השייכים לאגודות. כך אנו מכירים את בית הכנסת "נושאי המיטה" [השייך לאגודה המטפלת בצרכי המת], בית הכנסת "גמילות חסדים" [השייך לאגודה העוסקת בחסד], בית הכנסת "תלמוד תורה" [השייכת לאגודה המטפלת בתלמוד תורה]. בעיר לומז'ה למשל שבפולין היה בית כנסת 'גמילות חסדים' ובו היה חדר מיוחד לשמירת משכונות [שהיו נותנים אנשים כאשר קיבלו הלוואה]⁸. רוב בתי כנסת אלו נחרבו כמובן בשואה.

 

 

 

---