- אתם כאן:
- עמוד הבית
- על בית כנסת
- הסיפור
- כיוונו של בית הכנסת
כיוונו של בית הכנסת
- פרטים
- קטגוריה: בית הכנסת - מדור עיוני
- פורסם בחמישי, 03 נובמבר 2011 12:53
- נכתב על ידי מערכת מעט בית מקדש
כיוונו של בית הכנסת ומיקום פתחיו
הגמרא במסכת ברכות אומרת: "היה עומד בחוץ לארץ, יכוון את ליבו כנגד ארץ ישראל שנאמר "התפללו דרך ארצם", היה עומד בארץ ישראל יכוון את ליבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו וכו', היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר וכו', היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר וכו', היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוון את לבו כנגד בית הכפורת וכו' נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונין לבם למקום אחד[1]
הלכה זו, שיש לכל יהודי לכוון את תפילתו אל כיוון ירושלים והמקדש משליכה כמובן על בנינו של בית הכנסת ומיקום ארון קודש שבו, ואמנם בספרי הפוסקים כתוב שבני אירופה למשל היושבים מערבית צפונית לארץ ישראל, צריכים לבנות את בית הכנסת כאשר כיוון התפילה יהיה כלפי הצד המזרחי דרומי ושם גם להעמיד את ארון הקודש[2]
עובדה זו, שבני אירופה נהגו להתפלל לכיוון המזרח יצרה את המונח הרווח בבתי הכנסת לקיר בו מצוי ארון הקודש - 'כותל המזרח'.
מיקום הפתחים
אלא שממחקרים ועדויות רבות עולה כי קונוונציה זו של תפילה לכיוון ירושלים והמקדש [ועל כן על פי רוב היא לכיוון המזרח] החלה לנהוג בעם רק לאחר חורבן בית המקדש. קודם לכן היה כיוון התפילה דווקא לכיוון מערב, מאחר ששם היתה השכינה[3]. הוכחה לכך נמצאת בדמותה של הלכה נוספת המצויה בתוספתא: "אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח"[4]. כלומר כשם שבבית המקדש היה הפתח בצדו המזרחי כך יש לנהוג בבתי כנסת. כיצד אפשר להתפלל או להציב את ארון הקודש אל מול קיר שבו נפערים פתחים? תשובה על כך ניתן למצא בדברי הרא"ש, אחד מן הפוסקים של ימי הביניים שכתב כך: "זה (פתח במזרח) היה בימיהם שהיו מתפללים למערב, אבל אנו שמשתחווים למזרח - לצד ארץ ישראל, אין עושין פתח למזרח"[5]. גם התוספות במסכת ברכות כתב ברוח זו: "ודווקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב, אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של ארץ ישראל. .. ונראה כמו שפירשו להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח"[6]. כלומר, הפתחים נבנו במזרח רק בגלל שהתפילה היתה לכיוון מערב, אך כיום שהתפילה לכיוון מזרח, יהיו הפתחים לכיוון הנגדי - מערב. ובשולחן ערך סיכם: "אין פותחין פתח בית-הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרחה"[7].
לסיכום, 2 גישות לפנינו:
האחת, התפילה לכיוון ירושלים והמקדש, ומאחר שכך פעמים רבות היתה לכיוון המזרחי וכגון שמצויים היו היהודים במערבה של ארץ ישראל או בחו"ל. לפי גישה זו את הפתחים של בית הכנסת יש לפתוח בקיר הנגדי לכיוון התפילה כלומר במערב.
השניה, בית-הכנסת צריך להיות דומה למקדש. המקדש בירושלים היה בנוי בציר מזרח-מערב - הכניסה במזרח וקודש הקודשים במערב. אף בית-הכנסת פתחיו במזרח, וכיוון התפילה – מערב. לפי גישה זו פתחי בית הכנסת נדרשים להיות במזרח, בדיוק כמו במקדש.[8]
ממצאים ארכיאולוגיים תומכים ב 2 הגישות. בבית הכנסת העתיק בהרדיון [ראה פרק 2], מצביעים השרידים על דגם התואם את הגישה השניה, כלומר הלימה מוחלטת בין בית הכנסת לבית המקדש ועל כן התפילה למערב והפתחים במזרח. גם בית הכנסת בגמלא מצביע על תפילה לכיוון מערב [ולא לכיוון ירושלים]. אמנם בבתי-הכנסת הגליליים, כגון אלו שבברעם, מירון, וכפר-נחום, אנו מבחינים כי התפילה היתה לכיוון ירושלים והמקדש, כלומר בהתאם לגישה הראשונה[9].
כדי שלא יסתרו 2 הגישות האחת את רעותה ניתן לשער כי השינוי בכיוון התפילה, ומכאן כיוון בנית הפתחים, הוא פונקציה של חורבן בית המקדש. קודם לחורבן היה בית הכנסת העתק אבסולוטי של בית המקדש ועל כן כיוון התפילה היה מערב, ולאחר החורבן נתקבלה ההלכה כי כיוון התפילה צריך להיות בכיוון ירושלים והמקדש ומכאן המינוח 'מזרח'. הפתחים לפי זה יהיו בצד שכנגד כיוון התפילה כלומר במערב[10]
חשוב לציין כי מדידת הכיוון המדוייק איננה פשוטה ועל כך כבר כתב בספר 'שולחן ערוך הרב' כי לשם קביעת הכיוון בדיוק יש צורך להשתמש בטריגונומטריה ספירית[11].
שכיח היה בבתי כנסת רבים כי בכותל המזרח תלוי היה קישוט עליו היה כתוב "מזרח", ולעתים בתוספת ראשי התיבות מצד זה רוח חיים[12]
מזרח לא נכון, כיצד ינהגו הציבור
כאשר בית הכנסת בנוי בצורה שאינה נכונה, וכגון שארון הקודש אינו פונה לכיוון ירושלים ומקום המקדש, והציבור מודע לכך, יש להם לשנות את כיוון תפילתם ולהתפלל לכיוון הנכון[13] . אמנם יש שחששו לקיום התנהגות זו שכן עם שינוי כיוון התפילה יווצר מצב בו המתפללים מפנים את עורפם לעבר ארון הקודש [הבנוי בקיר הלא נכון] ונחשב הדבר לביזוי הקדושה[14]
מזרח לא נכון, ואין הציבור מודע לכך
כאשר בית הכנסת בנוי בצורה שאינה נכונה, וכגון שארון הקודש אינו פונה בדיוק לכיוון ירושלים ומקום המקדש ומתפלל המודע לכיוון המדוייק נקלע למקום, יתפלל כמו הציבור אך את פניו בלבד יצדד לכיוון הנכון. בבסיס ההלכה עומד החשש שאם ינהג היחיד במופגן אחרת משאר המתפללים, בטענו כי כולם מלבדו טועים, עלול הוא לקומם עליו את זעמם והגענו לאיבה וכעס מיותרים[15]
[3] מסכת ברכות דף כה,א. בגמרא שם מובאת דעה נוספת כי השכינה היתה דווקא במזרח [כלומר התפילה נדרשת להיות לא לכיוון ירושלים והמקדש אלא דווקא לכיוון המזרח, גם אם מנוגד הוא לצד ירושלים].
[8] על פי מאמרו של יצחק ספיר, "כיוון התפילה ומקום הפתח בבתי כנסת הקדומים", טללי אורות, ד', תשנ"ג, מכללת אורות ישראל, אלקנה.
[10] יצחק ספיר, שם. ואמנם בתוס' ברכות דף ל,א ד"ה לתלפיות כתב, שלא נפסקה הלכה כאותם הסבורים שהשכינה נמצאת במערב [או במזרח] כלומר הגישה השניה, אלא יש להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש, וכך נפסק ברא"ש בברכות פ"ד סימן יט, ובטור סימן צד.