- אתם כאן:
- עמוד הבית
- על בית כנסת
- הסיפור
- בית הכנסת – הסיפור
בית הכנסת – הסיפור
- פרטים
- קטגוריה: בית הכנסת - מדור עיוני
- פורסם בשבת, 03 ספטמבר 2011 22:10
- נכתב על ידי מערכת מעט בית מקדש
קוראים יקרים במהלך הגליונות הבאים אנו פותחים בפרוייקט 'סיפור בית הכנסת' לאור המקורות. במסגרת סדרה זו ננסה לבחון שורה של סוגיות הסובבות סביב מוסד בית הכנסת, משאלת כינונו של 'בית מקדש מעט' בפרספקטיבה היסטורית ועד למבנה בית הכנסת, הארכיטקטורה המיוחדת, חלקיו, אביזרים, מכשירים בבית הכנסת, ותפקידים ואנשי מפתח.
הסדרה נערכה על ידי צוות האתר והיא מוגשת לפניכם להנאתכם.
פרק 2. בתי כנסת עתיקים ומיקומם
שאלה ארכיאולוגית - היסטורית מרכזית, בחקר בתי הכנסת היא האם נותרו בתי כנסת עתיקים מאותה תקופה קדומה שהוזכרה בפרק הקודם, תקופת בית שני [המאות הסובבות סביב תחילת ספה"נ]? מטבע הדברים, גרמו רדיפות הדת, והגזירות כנגד היהודים לחורבנם המוחלט של רוב ככל בתי הכנסת העתיקים, ועם זאת ניתן למצא שרידים לבתי כנסת באתרים שונים בעולם.
בישראל נמצאו כ 90 בתי כנסת עתיקים והם מהווים שדה מחקר ארכיאולוגי פורה ומעמיק. ברשימה זו נתמקד בסדרה של בתי כנסת על פי תיארוך יורד החל מתקופת בית שני.
סוף תקופת בית שני עד לאמצע המאה השלישית: בקטגוריה זו ניתן להזכיר את בית הכנסת הנמצא באתר הארכיאולוגי הרודיון. הרודיון, או בשמו האחר הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי מתקופת בית שני שבו מבצר דמוי גבעה מלאכותית ועיר, שנבנו על ידי המלך הורדוס, הנמצא כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים, באזור ספר מדבר יהודה1. גם במצדה המבצר העתיק על פסגתו של מצוק מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה הצופה לים המלח נתגלו שרידים של בית כנסת. בית כנסת נוסף השייך לתקופה זו הוא בית הכנסת ברעם השוכן כ-3 ק"מ דרומית מערבית לקיבוץ ברעם, בית כנסת זה הינו ללא ספק אחד מבתי הכנסת היפים והשמורים ביותר ברחבי ארץ ישראל. ברעם היה כפר עתיק בגליל העליון שנוסד לראשונה בתקופת בית שני (538 לפנה"ס עד 70 לספירה), אם כי אין הוא נזכר במקורות הקדומים2 אפשר להזכיר גם את בית הכנסת מירון הבנוי במרומי הכפר הקדום מירון השוכן מצפון לנחל מירון, על מדרונו הצפוני של הר מירון3. בתי כנסת אלו כאמור שייכים כולם לתקופה הסובבת סביב סוף ימי בית שני או תחילת ספה"נ.
התקופה שמן המאה השלישית ועד לאמצע החמישית: ברחבי הגליל פזורים בתי כנסת עתיקים רבים. חלק גדול של בתי כנסת אלו נבנה בשנים אלו המכונים 'תקופת המעבר'. ביניהם אפשר להזכיר את בית הכנסת העתיק בכפר נחום, את בית הכנסת בחמת גדר, בית הכנסת בית אלפא [הנמצא בתחומי קיבוץ חפציבה], בית הכנסת 'נבוריה' הסמוך לצפת, ובית הכנסת מירון הנמצא כמובן בהר מירון. בית כנסת מיוחד הראוי לציון הוא בית הכנסת בציפורי ששכן בעיירה ציפורי [הסמוכה לעיר נצרת היום]. ציפורי העיר לא נהרסה מכיוון שלא מרדה ברומאים, שקראו לה לאות הוקרה "עיר השלום", ועל כן השתמרו בה עתיקות רבות ופסיפסים חשובים. רצפת בית הכנסת בציפורי בנויה מפסיפס, ובה ציורים של גלגל המזלות וסיפור עקדת יצחק, מוטיבים ידועים מהתקופה הרומאית.
בתי כנסת עתיקים בגולה: קיימים עדויות ושרידים מעטים מבתי כנסת שהיו במצרים עוד במאה השלישית לפני הספירה. עדויות כתובות קיימות גם על בית הכנסת הגדול באלכסנדריה [שעליו אמרו חז"ל כי מי שלא ראה בית כנסת זה לא ראה בנין מפואר מימיו], שנחרב במאה השניה4.
לדברי החוקר ברוך קנאל, בית הכנסת העתיק המעניין ביותר שניגלה עד עתה הוא ללא ספק בית הכנסת אשר בדורא אירופוס, שעל גדות נהר פרת. דורא אירופוס הייתה עיר מסחר על דרך השיירות מתדמור שבמדבר, (דה"ב, ח, ד) היא העיר פלמירה המפורסמת שבמדבר הסורי, לארץ נהריים. במאה השלישית אחרי סה"נ, הייתה זו עיר מסחר חשובה, שהייתה קיימת בה גם קהילה יהודית. בחפירות אשר נערכו בדורא אחרי מלחמת העולם הראשונה נגלו מקדשים וגם כנסיה המקושטים בציורים צבעוניים. בגלל האוויר היבש אשר באותו אזור נשתמרו הציורים בצבעיהם המקוריים עד לימינו אלה5.
מיקומו של בית הכנסת. בעיר או מחוצה לה?
היכן היו בונים את בית הכנסת? מלבד ההלכה הפסוקה כי בית הכנסת צריך להיבנות במקום הגבוה ביותר בעיר, ושעליה נרחיב בפרק העוסק בארכיטקטורה של בתי הכנסת, חשוב לציין כי בתי הכנסת הקדומים היו נבנים פעמים רבות מחוץ לעיר.
מספר סיבות עמדו בבסיס תופעה זו: א] בניית בית כנסת גדול ומפואר התאפשרה רק באזור פתוח ובלתי מיושב. ב] הרצון להתרחק מהימצאותם של אלילים כמו גם מבתי נכרים שתפסו כל פינה בתוך העיר עצמה. ג] בית כנסת מחוץ לעיר עשוי היה לשמש מקום תפילה ולימוד לכמה וכמה עיירות סמוכות. הקירבה למספר גדול יותר של קהלות איפשרה גם להחזק את בית הכנסת מבחינה כלכלית. ד] בתי הכנסת מחוץ לעיר נבנו פעמים רבות בקרבה פיסית לים, מעיין, או נהר, כדי לסמל בכך את טהרתו של הבית ושל מתפלליו6.
עדות לקונספט הזה אנו מוצאים בהלכה מפורשת שהוזכרה בדברי הפסוקים. בהלכות שבת7, פוסק מרן בעל השולחן ערוך כי בתפילת ערבית של שבת, לאחר אמירת 'ויכולו', יש לחזן לומר את 'ברכה אחת מעין שבע' [קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו וכו']. מפני מה נתקנה תפילה זו? הנה דברי בעל המשנה ברורה: "ונתקנה משום סכנת המזיקים, שבתי כנסיות שלהם היו בשדה, ולפעמים בני אדם מאחרים לבא לבית הכנסת וישארו יחידים בבית הכנסת בשדה, לפיכך תקנו ברכה זו כדי שבעוד ששליח הציבור מאריך בה יסיימו גם תפילתם, וגם האידנא [כלומר וגם כיום שבתי הכנסת שלנו נמצאים בתוך העיר ואין חשש מזיקים], לא זזה תקנה ממקומה"8.
[1] ויקיפדיה
[2] שבעת פלאי ישראל, בית הכנסת ברעם.
[3] שם
[4] הסידור והתפילה, הרב עדין שטיינזלץ, עמוד 396.
[5] מחניים ע"ג, תשכ"ג
[6] הסידור והתפילה, הרב עדין שטיינזלץ, עמוד 369.
[7] אורח חיים סימן רסח סעיף ח
[8] שם סעיף קטן כ.
