כמה גבאים יש בבית כנסת אחד?

כמי שנושא בתפקיד הגבאי לא מעט שנים, שמתי אל לבי השנה כי על תפקידי מתחרים עוד לא מעט נושאי תפקידים, בעיקר בימים הנוראים, בהם מוצאים לעצמם האנשים מקום להתגדר בו ו'להשתרר' בקטנה כמובן, על שאר המתפללים, מה שנקרא באידיש "שטלע'.

אם בכל השנה בית הכנסת מורכב משלשה נושאי משרות מרכזיים: רב, גבאי, וחזן, הרי שבימים הנוראים ובחגי תשרי נוצרת אינפלציה של תפקידים ואין לך כמעט אדם בבית הכנסת שאינו נושא תפקיד כל שהוא.

אז לנוחות הגבאים החדשים והמתפללים בכלל ריכזתי את רשימת נושאי התפקידים ליום אחד, ואם שכחתי כמה מהם, יסלחו נא לי, ויוסיפו את משרותיהם בשולי הגיליון.

הרב: מלבד הרב הקבוע, יש רבנים נוספים לימים אלו. לפעמים הם דורשים אחת בשנה לפני נעילה, או לפני התקיעות, ולפעמים הם מתעקשים לקבל את 'חתן תורה' ואז לדבר בשעת הקידוש. הרב החדש הוא גם זה שתמיד יודע מה לעשות מבחינה הלכתית. הוא מעיר לחזן כי אסור לעשות כך וכך, בהקפות של ספר התורה הוא מסביר כיצד יש להחזיק את הספר תורה, וממה יש להימנע, ובשעת ההלל הוא מסייע לכולם ליטול את הלולב כיאות. הרב החדש גם מבין גדול בארבעת המינים, והוא הופך למומחה למספר ימים, כאשר הוא מצמצם את עיניו אל מול הלולב וממשמש בחזקה את האתרוג כשהוא פוסק את פסוקו.

החזן: הימים האלו הם ימי האינפלציה של החזנים. כל אחד הופך לחזן. חזן לסליחות, חזן לסליחות הראשון במוצאי שבת, חזן לסליחות של ערב ראש השנה וכיפור, חזן לערבית שחרית מנחה ומוסף של ימים נוראים, חזן לכל נדרי, חזן לנתנה תוקף, חזן לשלשה עשרה מידות אצל הספרדים, חזן ל'עננו' אצל הספרדים, חזן לנעילה, חזן להקפות, חזן לתפילת הגשם, חזן למוסף של שמיני עצרת, חזן למוסף של חול המועד.

כולם רואים עצמם כחזנים לפחות כמו משה חבושה ומאיר הלפגוט. אדם בעל קול שמזכיר עורב מצוי, נעלב מאד כאשר מחליטים הגבאים להעניק את תפילת מנחה של ראש השנה לשכנו שמאופיין בקול של מכונת כביסה בערוב ימיה. לא פעם נתקלתי בקטעי הסליחות של הספרדים במלחמה בין שני מתפללים על קריאת הפיסקה בקול, כאשר בליבי אני נושא תפילה שהסיוט של שני הזייפנים יסתיים במהירות. כמה בתי כנסת התפרקו או התפלגו בעקבות מלחמת עולם בין שני חזנים הטוענים בתוקף ל'חזקה' על החזנות? האם החזנות עוברת בירושה? האם ניתן לצרף עוד חזן על החזן הקיים כאשר הציבור חפץ בריענון הקולות בתפילה?

גם הציבור לא טומן את ידו בצלחת. הרינונים על החזן הפכו לחלק מהפולקלור של הימים הנוראים. בדיחה עתיקה מספרת מדוע אנו אומרים 'והוא רחום' ו'סלח לנו' בתפילת שמונה עשרה של מוצאי יום כיפור, הלא ה' כבר מחל על כל עוונותינו? והתשובה: האנשים כבר הספיקו ללכלך על החזן של נעילה כמה הוא גרוע השנה.

גבאי הצדקה: על תפקידם של אלו אינני מתכוון ללגלג. בימים הסמוכים לחגים פונים אנשים מטעמם של גופים שונים או כיוזמה פרטית למתפללי בית הכנסת ומבקשים מהם לסייע לזקוקים לעזרה: מוסדות תורה, בית הכנסת, משפחות במצוקה, יתומים, אלמנות, חולים, חתנים וכלות וכו'.

אחראי המקווה:בערב ראש השנה וכיפור נוהרים עמך בית ישראל למקוואות הטהרה כדי להתקדש לקראת הימים הנוראים. בפתח המקוואות יושבים גבאי הצדקה – בחורים האוספים כספים לגופים שונים, אך גם האחראי על המקום הגובה את דמי הכניסה. לפעמים הוא שוהה שם כל השנה, אך יש מקומות שרק בערב ראש השנה ויום כיפור מאיישים את הפונקציה הזו.

בעל תוקע: בראש השנה יש אדם הממונה לתקוע בשופר. מדובר בתפקיד יוקרתי, שמלבד האומנות הנדרשת לביצועו, מלמדת היא על רמתו הרוחנית הגבוהה של נושאו שגם בקיא מן הסתם בהלכות הנלוות. אדם מומחה בתקיעה, שאינו ירא שמים ומורם מעם, לא יכובד על פי רוב לתקוע בשופר בראש השנה. גם בתפקיד זה יש לעיתים תת תפקידים. תוקע של היום הראשון, תוקע ביום השני, תוקע לנשים אחרי התפילה, תוקע תקיעות לפי שיטות נוספות למחמירים לאחר התפילה, ותוקע את התקיעה האחרונה בתום תפילת נעילה במוצאי יום כיפור.

בעל קורא: אם בכל השנה משתמשים בשירותיו של בעל הקורא הרגיל, הרי שבמקומות מסוימים יש בעל קורא מיוחד לימים נוראים. לפעמים מדובר במניינים שלא פועלים כל השנה ואז הבעל קורא הוא אכן בעל קורא ליום אחד. מחמת אופיים המיוחד של הימים המיוחדים הללו, גם תפקידו של בעל הקורא בימים הנוראים נחשב למכובד יותר.

מוכרי העליות: ישנם בתי כנסת שאת העליות ושאר המצוות מוכר גבאי המיוחד לימים הנוראים. הוא מאד מקפיד לשמור על תפקידו ויש לו תמיד אמרות כנף אותן הוא שומר למכירה המיוחדת כמו: 'פתיחת ההיכל, פעם בשנה', 'הזדמנות נדירה' וכן הלאה. בנוסף קיים מוכר ההקפות בשמחת תורה. ישנם מקומות בהם נמכרים ההקפות בדפי גמרא, כלומר הבחורים מתחייבים ללמוד כמות מסויימת של דפיי גמרא והם זוכים בהקפה, גם לזה קיים גבאי מיוחד.

מחלקי התה בסליחות: בבתי הכנסת, של הספרדים בעיקר, פועל היהודי, על פי רוב המבוגר, בשעות הבוקר המוקדמות בהן נאמרות הסליחות ומחלק תה מתוק עם נענע למשכימי הקום. גם אורחים המגיעים לבקר בבית הכנסת זוכים לתה חם וטעים. בקטגוריה הזו ניתן להזכיר גם את האחראי להכנת פרות ושתייה במוצארי צום גדליה ובמוצאי יום כיפור.

אחראי קידושים: בשמחת תורה, אך גם בכל קידוש במהלך השנה, נראה תמיד את האיש המתרוצץ מהחדר הקטן הסמוך לבית הכנסת לשולחנות הערוכים המכוסים במפה ניילון לבנה כשהוא טעון במגשי קוגל, בורקסים, ומלפפונים חמוצים. הכנת הקידוש היא מלאכה השמורה על פי רוב לאותו אדם בבית הכנסת, והוא דואג, בעזרת עדת ילדים הנסרכת בעקבותיו, לזרימה מתמדת של שתייה, מאפים, ומיני מתיקה את השולחנות, בעיקר אל שולחן הכבוד.

זורק הסוכריות: על אף שתפקיד זה שייך באופן מסורתי לנשים, המטיחות את הסוכריות ממרומי המפלס העליון על ראש הגברים, ישנם בתי כנסת רבים בהם בין הגברים נמצא האחראי על הסוכריות. הוא דואג לזרוק את הסוכריות בזמנים הנכונים, כגון בעת עליית הרב, חתן תורה, בראשית, מעונה, וכן הלאה.

מחלק הסוכריות או השוקולד:בעיתון מעריב נערכה פעם כתבה מרתקת של ידידי צביקה קליין על מחלקי הסוכריות המיתולוגיים של בתי הכנסת. זהו תפקיד יהודי שימיו אולי כימי בית הכנסת... הילדים יודעים תמיד למי לפנות, והוא ממעמקי ליבו הטוב וגם ממעמקי כיסיוהרחבים שולה סוכריות שנדמה לשעולם אינן נגמרות. מענין לציין כי בבית הכנסת קוממיות אברהם שהיה בראשותו של הרב שלמה גורן, הרב הראשי לישראל, היה נוהג הרב לחלק שורה של קוביות שוקולד לילדים שהיו ניגשים אליו ומברכים אותו ב'שבת שלום'.

פייטן העליות לתורה: הפייטן הספרדי אינו החזן הקבוע, אלא הוא יהודי יודע נגן, שמכיר שירים רבים והוא ניחן בקול גבוה ובהעדר פחד קהל. כמעט לכל עולה הוא מתאים את הפיוט המתאים לו, כאשר מתפללי בית הכנסת מצטרפים אליו אחרי שניות מספר. כאשר הרב יעלה לתורה הוא ישיר "אשורר שירה לכבוד התורה', או 'הנה דגול מרבבה', אם יעלה נער בר מצווה יפייט 'יומא טבא דרבנן', לחתן יזמר 'מקהלות עם', ולאדם מבוגר 'כי בי ירבו ימיך'.

מחלק הפעקלה: תפקיד המותאם ליום שמחת תורה. ברוב בתי הכנסת נהוג כי הילדים מקבלים חבילות מתיקה אותם תורם אחד המתפללים. מי מחלק את השקיות ' פעקאלה' כפי שהן נקראות בפי הילדים? לעיתים התורם עצמו, ולעיתים הגבאי או מי מטעמו.