שמע ישראל

קיצור לפסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" בו פותחת התפלה בסדר התפילות היהודי, הכוללת את עיקרי אמונת היחוד.

בתפילת שחרית וערבית לפני תפילת "שמונה עשרה" חייב אדם לקרוא שלוש פרשיות: "שמע ישראל" (דברים ו ד-ט), "והיה אם שמע" (דברים יא, יג-כא) ופרשת ציצית (במדבר טו לז-מא). כל הפרשיות נקראות בשם "שמע" על שם התיבה הראשונה בפרשה. פתוחים בקריאת פרשת "שמע" כיון שיש בה ייחוד ה' ואהבתו, אחריה קוראים "והיה אם שמע" שבה מצווה האדם על שאר המצוות ולבסוף פרשת ציצית, שגם הוראתה לזכור את המצוות.

קריאת שמע היא התפילה היחידה שחובתה מפורשת בתרי"ג מצוות התורה. כל התפילות האחרות (למעט ברכת המזון) - מקורן בדברי חכמים.

נאמר בדברים ו': "ושננתם לבניך ודברת בם.. ובשכבך ובקומך" - מצוה מן התורה לקרוא "שמע ישראל" "בשכבך" - בעת שאדם עומד לעלות על יצועו בערב, "ובקומך" - בקומו משנתו בבוקר.

תפילת שמע מבטאת את האמונה בבלעדיות ההשגחה, את ההכרה בכוחה ושלטונה על כל יצורי עולם ואת מסירות הנפש עליה. כשאומרים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" נוהגים לכסות את העינים בכף יד ימין כדי להסיח את הלב מכל מחשבה שאינה נוגעת לתפילה.

לתפילת "שמע ישראל" קודמות שתי ברכות:

ברכה ארוכה הפותחת במלים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל" ומסיימת ב"ברוך אתה ה' יוצר המאורות". וברכה קצרה הפותחת: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו" על פי נוסח ספרד, או "אהבה רבה אהבתנו" על פי נוסח אשכנז. והסיום: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". תוך כדי אמירת הברכה נוהגים לכנס את ארבע ציציות הטלית כנגד הלב בין הזרת לקמיצה של יד שמאל. בפרשת "ציצית" בעת שאומרים "וראיתם אותו" מביטים בציציות וכשמזכירים את המלה "ציצית" מנשקים אותן. וכשמזכירים הפסוקים הכוללים את מצוות תפילין מניחים את היד על תפילין של ראש ושל יד ומנשקים אותן.

פרשת קריאת שמע מכילה רמ"ה תיבות וכדי להגיע לרמ"ח מלים כנגד רמ"ח אברים שבגוף האדם ורמ"ח מצוות עשה, מוסיפים "א-ל מלך נאמן" ומקבלים את עול מלכות שמים.

קודם השינה נהוג לומר "קריאת שמע שעל המיטה" כדי להביע אמונה שמפקיד אדם נשמתו בידי הקב"ה, ובהזדמנות זו הוא עורך מעין חשבון נפש על מעשיו במשך היום. ראה קריאת שמע.