קריאת התורה

הקריאה בפרשת השבוע בבית הכנסת בשעת התפילה בשבת, בימי שני וחמישי, בימים טובים ובימים מסוימים נוספים לאורך השנה. מצוה זו עברה גלגולים רבים. ספר דברים (לא י-יב) מצוה: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל ליראות את פני ה' אלהיך... תקרא את התורה הזאת נגד כל העם באזניהם. הקהל את העם... למען ישמעו ולמען ילמדו.. ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת"; כלומר - מצוה מן התורה לקרוא בתורה ברבים. לפי התלמוד תיקן משה לישראל, "שיהיו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים, בראשי חודשים ובחולו של מועד".

עזרא הסופר, שעלה מבבל לארץ ישראל (המאה ה- 6 לפנה"ס) מצא בעם תהליך טמיעה חריף בקרב העמים השכנים ומצב רוחני ירוד מאוד. הוא קבע אפוא, שיהיו קוראים בתורה בימי שני וחמישי ובשבת, בדורשו את הפסוק "וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות טו כב): אין מים אלא תורה, ולכן יש לקרוא בה אחת לשלושה ימים.

התורה מתחלקת ל- 53 או 54 פרשיות שבועיות: הראשונה נקראת בשבת שלאחר חג הסוכות ("שבת בראשית") והאחרונה - בשמיני עצרת של חג הסוכות שבשנה הבאה. כך נקראות כל הפרשיות לאורך כל השנה, ויומו האחרון של חג הסוכות נקרא אפוא שמחת תורה, לפי שמסיימים בו את המחזור השנתי של קריאת התורה.

מסכת מגילה מפרטת לנו את הפרשיות, הנקראות ביום טוב ראשון של חג, בימי חג הסוכות, חנוכה, פורים, ראש חודש, תעניות ו"ארבע שבתות". כך נקבע, כי בראש חודש אדר שחל בשבת קוראים בפרשת "שקלים", בשנייה - בפרשת "זכור", בשלישית - בפרשת "פרה אדומה", ברביעית - בפרשת "החודש הזה לכם", ובחמישית חוזרים לקריאה הרגילה. בפסח קוראים בפרשת "מועדות" של תורת כהנים, בעצרת - "שבעה שבועות", בראש השנה - "בחודש השביעי באחד לחודש", ביום הכיפורים - "אחרי מות". גם ביום טוב הראשון של חג קוראים בפרשת "מועדות" שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג -בקרבנות החג.

בחנוכה קוראים בפרשת "הנשיאים"; בפורים - "ויבוא עמלק", ובראשי חודשים - "ובראשי חודשיכם".

הלכות קריאת התורה - מוציאים את ספר התורה מארון הקודש ונושאים אותו אל תיבת הקריאה דרך צפון, ולאחר הקריאות מחזירים אותו אל ארון הקודש דרך דרום. יש להחזיק את ספר התורה ביד ימין. העולה לתורה מתעטף בטלית מצויצת, ועליו לעלות לבימה בדרך הקצרה ולרדת בדרך הארוכה. בשעת ברכת העלייה לתורה נהוג לפתוח את הספר, והקורא מצביע על המקום שבו הוא עומד לקרוא. אחר סוגר העולה את שתי עיניו ואומר: "ברכו את ה' המבורך", והקהל עונה אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". המברך וזר אחר הקהל ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ומוסיף: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה", ורק אז פותחים את ספר התורה וקוראים בו. יש מקהילות ישראל בהן נהוג לעמוד בעת קריאת התורה. אסור לקהל לדבר אז אפילו בדברי תורה, ויש המחמירים ואינם מתירים לדבר אפילו בין עולה אחד לרעהו.

שבעה עולים לתורה: תחילה כהן, אחריו לוי (ואם אין לוי, קוראים לכהן שיעלה במקומו), ואחר כך עולה ישראל. כל עולה צריך לקרוא לפחות שלושה פסוקים, ובשני וחמישי ובשבת במנחה חייבים להיות לפחות עשרה פסוקים לכל העולים גם יחד. קטן אינו יכול לקרוא.

לאחר קריאת התורה אומרים "חצי קדיש" מגביהים את ספר התורה ומגוללים אותו (הגבהה; גלילה). אחר כך מכניסים אותו לארון הקודש, ומצוה על כל אדם לנשק את הספר, בשעה שהוא עובר לפניו. במקום שאין ספר תורה קורא אחד מתוך חומש בקול רם ועל הציבור לשמוע, על מנת שלא תשתכח תורת הקריאה. לאחר קריאת התורה קוראים את ההפטרה.