קהילה

עדה, קהל מוגדר ומאורגן, במבנה פנימי אוטונומי. הקהילה, על מוסדותיה, אישיה ודרכי פעולתה, התקיימה בעם ישראל בכל התקופות, ובפרט מאז חורבן בית המקדש השני ופיזורו של העם ביבשות אסיה, אפריקה ואירופה. היא היתה נושא האוטונומיה היהודית ושימשה ביטוי למסורת הפוליטית של העם היהודי. לעיתים קיבל המונח משמעות דתית, שכן קהילות רבות זכו לתואר "קהילות קודש" (ק"ק).

בימי הביניים פעלו הקהילות השונות בתחומים שונים, ולמעשה היו בתפקידיהן פונקציה של מידת הסובלנות, שגילו השלטונות הזרים כלפי היהודים שישבו בארצותיהם. עיקר פעילותן היה חינוך, אספקת מזון, שיפוט, שחיטה כשרה, דאגה לבטחון הנפש ולבטחון הרכוש, עזרה הדדית, נישואין וקבורה. לשם כך הוקמו מוסדות שונים - קופות סעד, מוסדות חינוך, בתי כנסת, מקוואות, בתי חתונות, בתי קברות ועוד. עוצמתם של ראשי הקהילות באה לידי ביטוי ביכולתם להטיל מסים, להקים מוסדות שיפוט ומכשירים לכפייה ולענישה. יהודי הקהילה ראו בה מכשיר לשמירת הייחוד הלאומי ולמניעת התבוללות, ולכן התקבלו חוקיה ברצון.

בעת החדשה, עם עליית רעיון האמנציפציה (הענקת שויון הזכויות ליהודי אירופה), עברו הקהילות תהליך התפוררות בעקבות המריבות הפנימיות בתוכן בין הזרמים השונים. היו אף נסיונות להקים מסגרות נפרדות - כמו, למשל, האורתודוקסים. בפולין וברוסיה ביטלו השלטונות את מסגרת הקהילה, אולם חלק ממוסדותיה המשיכו לתפקד בחשאי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עת הוענקו ליהודים בחוזה ורסאי זכויות מיעוטים, פיתחו הקהילות חיים פוליטיים פנימיים וקיימו מגוון רחב של מוסדות כלכליים, חינוכיים ותרבותיים. בתקופת השואה כוננו הכובשים הנאצים מועצת יהודים - "יודנראט" - מטעמם בכל יישוב יהודי שנכנסו אליו. "יודנראטים" אלה עסקו כמעט באותם תחומים, שבהם עסקו הקהילות היהודיות קודם הכיבוש.

מאז מלחמת העולם השניה קיימות קהילות ישראל בכל התפוצות. הגדולות שבהן מצויות בארצות הברית, בקנדה ובאמריקה הלטינית. בארצות הברית מקיימות הקהילות בתי ספר עבריים ומנהלות פעולה תרבותית לאומית. אל קהילות הזרם השמרני מסונפים 800 בתי כנסת בקירוב, עשרות ישיבות, בתי מדרש תיאולוגיים ואגודת רבנים. הרבנים מסתגלים לתנאי החיים המודרניים ומפשרים בין האורתודוקסיה והרפורמה. בקנדה משולב המבנה הארגוני של הקהילה במסגרת הכוללת של הקונגרס היהודי. הקהילה דואגת לבתי הכנסת, כשרות, תלמוד תורה ולמעשי צדקה. באמריקה הלטינית קיימות קהילות בנוסחי ארצות ההגירה: בכמה מקומות היו תחילה רק קהילות ספרדיות, אך נוספו אליהן קהילות מהגרים ממזרח אירופה.

לרב, לגבאים, לפרנסי הקהל, לחזנים ולכלי קודש - חשיבות רבה לעיצוב חיי הקהילה בימינו ועליהם לעשות זאת בכלים מודרניים-קהילתיים, שימשכו קהל דתי וחילוני כאחד. זאת בעזרת שיעורים, טיולים, הרצאות, חוגים (תורניים וגם כלליים, אפילו ספורט והתעמלות לנשים, אם יש אולם תרבות סמוך לביהכנ"ס) שמחות וכדו'.

רבי יצא מבית המרחץ. נתעטף בבגדים וישב ועסק בצורכיהם של הבריות. מזג לו עבדו כוס, ומתוך שעסק בצורכי הבריות לא נפנה לקבלו ממנו. נתנמנם העבד וישן לו.

הפך רבי פניו ואמר: "יפה אמר שלמה: מתוקה שנת העובד... והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה יא): כגון אנו, שעוסקים אנו בצורכיהם של בריות, אף לישון אין מניחים לנו".

אמר ר' אלעזר: "כל פרנס, שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא".