פרשת השבוע

פרשת התורה, הנקראת בשבת בבית הכנסת. מנהג קבוע בכל תפוצות ישראל זה מאות שנים (לפי המסורת היהודית - כבר מימי עזרא) לקרוא בציבור בכל שבת קטע מן התורה, על מנת להפיץ את ידיעת התורה בקרב העם כולו. לשם כך נחלקה התורה לחלקים ("סדרות" או "פרשיות"), ובכל שבת קוראים אחת מהן.

לפי המנהג מסיימים את קריאת התורה כולה פעם אחת בכל שנה, ומשום כך נקבעו 54 פרשיות (שכן זהו המספר הגדול ביותר של שבתות שנה אחת, שבהן לא חל יום טוב או חול המועד); ובשנים, שאין בהן מספר זה של שבתות, קוראים בשבתות מסוימות שתי פרשיות מחוברות, כגון ויקהל-פקודי, חוקת-בלק, ניצבים-וילך. פרשת השבוע נקראת על פי המלה הראשונה או אחת המלים הראשונות שבה.

בשנים האחרונות הפכה הפרשה מוקד לתהייה רוחנית. פרשנות ומשיכת לקחים לימינו אנו תוך רלוונטיות ואקטואליזציה. יש להפוך עוגן זה למציאות של חוגים לפרשת שבוע לגברים ולנשים וכן לילדים, במיוחד לאנשים מן הסביבה, המתעניינים לימודית ותכנית בחומש, בפרשה ובהפטרה.

כשנתמנה ר' יחזקאל לרב בשינאוה, ביקשו הקהל בשבת הראשונה לדרוש על פרשת השבוע - ולא הסכים. אף בשבת השנייה לא נענה להם. בשבת השלישית לא סירב עוד, עלה על הבמה, פתח את החומש, עמד קצת בשתיקה והפטיר: "התורה היא קודש קדשים, ואין מה להוסיף עליה".