פרקי אבות

פרקי אבות הוא כינוי למסכת אבות שבסדר נזיקין שבמשנה. כונסו בה אמרות חכמה ודרך ארץ מפי תנאים שונים. שמה בא לבטא את הרעיון, שהדברים שבה משמשים "אבות" - מקורות ראשיים לדרך, שצריך האדם ללכת בה. בתלמוד הבבלי (בבא קמא ל א) אף קבעו: "הרוצה להיות חסיד - יקיים את הדברים האמורים במסכת אבות".

נוהגים ללמוד ולקרוא פרקי אבות שיש להם משמעות קוסמופוליטית וערכיות אוניברסלית בין פסח לסוכות. אך ניתן לקיים חוגים ללימוד כל השנה - הטקסטים מאלפים ומושכים כל לב.

המסכת המקורית היתה מורכבת מחמישה פרקי משניות, אך במהלך הדורות הוסיפו לה פרק שישי, המורכב מברייתות. פרק זה עוסק כולו בהדגשת חשיבות לימוד התורה ובדרך הלימוד, ולפיכך זכה לכינוי "קניין תורה".

מבנה המסכת בא להוכיח את רציפות המסורת מימי משה. היא מחולקת לשלושה: מפרק א' עד פרק ב' (משנה י"ד) - אמרות חכמי התורה מימות שמעון הצדיק ועד תלמידי ר' יוחנן בן זכאי; מפרק ב' משנה ט"ו עד סוף פרק ד' - מאמרים לפי תוכן ונושא; ופרק ה' - דברי אגדה לפי סדר מספריהם.

בכל קהילות ישראל נוהגים ללמוד משניות ממסכת אבות בשבת אחר הצהריים בין פסח לסוכות. מנהג זה קדום ביותר ונזכר כבר בסידוריהם של הגאונים: "מנהג בית רבינו בבבל, שאחר תפילת מנחה בשבת שונין אבות וקניין תורה, ואחר כך מסכת דרך ארץ זוטא, דרכי תלמיד חכם עניו ושפל רוח, עלוב ואהוב לכל אדם". בדרך כלל, לומדים בכל שבת פרק אחד ומקדימים לו את המימרה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". בסיום כל פרק נוהגים לומר את מאמרו של רבי חנניה בן עקשיא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". בתימן נהגו ללמוד את מסכת אבות בין פסח לעצרת בשבתות לפני תפילת מנחה. וכן המנהג אצל הספרדים.