מנחה

התפילה, שמתפללים מידי יום אחר הצהרים, עם ערוב היום. היא באה כנגד קרבן המנחה, שהיו מקריבים בבית המקדש לאחר חצות היום: "ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" (שמות כט מא). על פי מסורת, המובאת בדברי חז"ל, תוקנה תפילת המחנה על ידי יצחק: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד סג).

לתפילה זו שני זמנים: ביום הנמשך 12 שעות ניתן להתפלל אותה לאחר 6.5 שעות מהנץ החמה, והיא קרויה "מנחה גדולה", כיון שעוד היום גדול. לאחר 9.5 שעות מהנץ החמה מתחיל זמנה של "מנחה קטנה", הנמשך עד שקיעת החמה.

התפילה כוללת פרק מתהלים, הפותח בפסוק "אשרי יושבי ביתך". לאחר תפילת ה"עמידה" נוהגים לומר תחנוןונפילת אפיים וחותמים באמירת "עלינו לשבח", המסיימת את שלוש תפילות היום.

חז"ל הדגישו את חשיבותה של תפילת המנחה, מכיון שהיא נאמרת בשעת רצון מיוחדת. כמקור לכך הביאו את סיפור המעשה באליהו ונביאי הבעל: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר: ... ענני ה', ענני, וידעו כל העם הזה כי אתה ה' האלקים... ויראו כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו: ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים" (מלכים א יח לו-לט). בתפילת מנחה הנאמרת בשבתות ונוהגים להוסיף פרק נוסף לפני תפילת ה"עמידה", הפותח בפסוק: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב", ולאחריה - שלושת הפסוקים מספר תהלים, הפותחים במלים "צדקתך צדק". בתפילת מנחה באחד מימי תעניות הציבור נוהגים להוציא ספר תורה ולקרוא בו את פרשת "ויחל". זו מתארת את בקשתו של משה רבנו לפני הקב"ה שיסלח לעם ישראל על חטאיו בעקבות חטא העגל.