כוח התפלה

מתוך פורום הרינה והתפילה

"א"ר חלבו א"ר הונא כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אבד חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו" (ברכות י).

מדוע הקובע מקום לתפילתו נעשה מתלמידיו של אברהם אבינו, ולא זה שמרבה במעשי חסד, שהחסד היא מידתו של אברהם?

"ואעשך לגוי גדול – זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך – זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמים בכולם? ת"ל והיה ברכה – בך חותמים ולא בהם" (רש"י פ"ה פ"ב). מהי, אם כן, מהותה של הבטחה זו ומדוע חותמים באברהם?

ועוד, "אין קוראים אבות אלא שלשה" (ברכות ט). ולכאורה, מדוע רק אלו נקראים אבות, מדוע לא ייקרא כך גם משה רבנו, למשל? והרי מצינו במדרש שמשה רבנו גדול היה מהאבות, דכתיב "רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה זה משה שנתעלה על כל אדם כיצד אדם הראשון אמר אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה. אמר לו משה: אותו כבוד שניתן לך ניטל ממך...אבל אני זיו פנים שניתן לי כתיב לא כהתה עינו ולא נס ליחה. נח אמר אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול. א"ל אתה הצלת את עצמך...אבל אני כתיב: "ונחם ה' על הרעה...אברהם אמר אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים, א"ל...אתה זן בישוב ואני זן במדבר. יצחק אמר אני גדול ממך שהושטתי צווארי על גבי המזבח וראיתי פני שכינה. א"ל משה: אתה ראית פני שכינה וכהו עינך ואני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני. יעקב אמר אני גדול ממך שפגשתי במלאך וניצחתיו. א"ל משה: אתה פגשת אותו באיפרכיא שלך (ב"מגרש" שלך) ואני עליתי למעלה והם מתייראים ממני " (ילקוט 'זאת הברכה' תתקכו).

חז"ל אומרים: "...הה"ד 'קחו עמכם דברים' לפי שישראל אומרים: ריבון העולמים הנשיאים חוטאים ומביאים קורבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קורבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קורבן. א"ל: 'ואם כל ישראל ישגו...". א"ל: עניים אנחנו ואין לנו להביא קורבנות. א"ל: דברים אני מבקש, שנאמר 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה'' ואני מוחל על כל עוונותיכם. ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר: "אלה הדברים אשר דבר ה'" א"ל: אין אנו יודעים. א"ל: לכו בכו והתפללו לפני ואני מקבל. אבותיכם שנשתעבדו במצרים לא בתפילה פדיתי אותם? שנאמר 'ויאנחו בנ"י... בימי יהושע לא בתפילה עשיתי להם נסים? בימי שופטים שמעתי זעקתם...הווי אנוכי מבקש ממכם לא זבחים ולא קורבנות אלא תפילה" (שמו"ר ל"ח, ד).

קיומו של עם ישראל הוא בחיבור לקב"ה וזה נעשה ע"י התפילה. "תפילות – אבות תיקנום" (ברכות נו). האבות, שהם בבחינת השורשים והיסודות שעליהם צמחו הענפים של עם ישראל, הם שתיקנו את התפילות כדי שיתקיימו ממעשיהם ומעשה בניהם. ועל כן גם אם הענף יפה יותר מן השורש, הוא אינו בבחינת אבות-שורשים. זוהי ההבטחה הגדולה שהבטיח הקב"ה לאברהם. ומכיוון שאברהם הוא אבי האומה, ואף תיקן את התפילה הראשונה, והתווה את הדרך – זכה שיחתמו בו את התפילה ב"מגן אברהם".

נאמר: "ולעובדו בכל לבבכם איזוהי עבודה שבלב הווי אומר זו תפילה" (תענית י"ב). המלה "עבודה" סמוכה היא ל"בלב". כלומר, שכל המציאות הרגשית והתחושתית תהיה נתונה בתפילה , שהאדם לא רק יאמר את מלות התפילה, אלא יכיר ויחוש, שכל המציאות הכלולה בו מייחלת לאלוקים, כולו מכיר, כולו משבח, כולו מבקש – כולו מקווה, ואז גם אי"ה ייענה!.

"תהא השעה הזו שעת רצון מלפניך".