טעמי המקרא

סימני הטעמה בתורה, המורים על הקריאה הנכונה בה. לטעמים ערך תחבירי-פרשני חשוב, מכיון שהם מפסקים בין המשפטים ומסבירים את הקשר בין המילים. בנוסף לכך הם מורים על הגייתה הנכונה של המלה תוך ציון מקום ההטעמה (מילעיל ומילרע), ומציינים את הנעימה המוסיקלית-המסורתית (יש לזכור, כי הקריאה בתורה נעשית מספר שאין בו סימני ניקוד ופיסוק). רש"י ואבן עזרא מסתייעים בפירושיהם בטעמים, והאחרון אף קובע, כי אין לסמוך ולהישמע לפירוש, שאינו מבוסס עליהם. לדעת בעלי האגדה ניתנו הטעמים בסיני כהסבר שבעל פה, וסימניהם נקבעו על ידי עזרא הסופר, שהסתמך על מסורת זו (מגילה ג א). שד"ל (שמואל דוד לוצטו) סבר, שהטעמים ניתנו לפני דור המדקדקים שקם בטבריה. הקדים אותו בדעה זו ר' אליהו בחור (המאה ה- 16), שסבר כי הטעמים נקבעו בדור המדקדקים, חכמי טבריה שאחרי התלמוד, כלומר - בחפיפה סימולטנית לזמן שבו נכתבו. בספרות הרבנית רווחה הגירסה, שהקריאה הנכונה נמסרה בסיני, והטעמתה וצורת הנקודות נקבעו בתקופת אנשי כנסת הגדולה. בדעה זו תמך גם ר' יהודה הלוי. העובדה, שספר התורה המשמש לקריאה בבית הכנסת נעדר ניקוד או סימני הטעמה, תומץ בסברה, שהטעם והניקוד ניתנו לפי גירסת ר' אליהו בחור.

בכתבי יד עתיקים נתגלו מערכות ניקוד ארץ ישראלית ובבלית, שקדמו למערכת הטבריינית, שכללו אותה וקבעו טעמים לכל המילים שבמשפט. למלים, הקודמות לכל "הפסק" עיקרי במשפט ("מפסיקים" - אתנח זקף, רביע, סוף פסוק), נוספו אפוא "משרתים" - טעמים שקבעו את התלות של תחביר המשפט וההקשר של מלות הפסוק לפי זיקתם המוסיקלית. המשרתים אינם דורשים אחרי השמעתם את הפסקת הקול - מה שאין כן המפסיקים.

קיימים שני סוגי טעמים: פשוטים - 26 טעמים, המותאמים ל- 21 כתבי קודש; והמותאמים לספרי אמ"ת (איוב, משלי ותהלים), שלהם מבנה פסוקים קצר - 16 טעמים בלבד. 26 הטעמים מחולקים בחלוקה הפנימית דלהלן:

"קיסרים" - שהוראתה כנקודה או כנקודה-פסיק: אתנחתא - הפסקה טבעית לסיום החלק הראשון של הפסוק; סוף פסוק (סילוק) - הפסקה לסיום הפסוק.

"מלכים"- שהוראתם כהוראת פסיק:

סגול- בפסוק בן שלושה חלקים. טעם זה מסמן את הפסקת החלק הראשון.

שלשלת- כמו הסגול, אלא שבחלק הראשון יש רק מלה אחת.

זקף קטן (קטון)- הפסקה לסיום קבוצה פנימית באחד משני החלקים של הפסוק.

זקף גדול - כזקף קטן, אלא שהקבוצה הפנימית היא בת מילה אחת בלבד.

טפחה - לציון המלה העצמאית האחרונה לפני סוף פסוק ואתנחתא.