הלל

שמם של ששת מזמורי התהלים קיג - קיח, המכילים דברי שבח והלל לה'. הם נאמרים בעיתות חג - ראשי חודשים, שלוש רגלים, ימי החנוכה, בהגדה של פסח (בלא ברכה) וביום העצמאות.

תפילת ה"הלל" כוללת ברכה לפניה: "אשר קידשנו במצותיו וציונו לקרוא את ההלל", וברכה אחריה - "ברוך אתה ה', מלך מהולל בתשבחות".

ה"הלל" נאמר בעמידה, וכדי להדגיש את חגיגיותו נוהגים המתפללים לשיר בצוותא בלחן ובנעימה קטעים מפרקיו - עדה ועדה ולחניה.

בראשי חודשים ובששת הימים האחרונים של פסח אומרים רק "חצי הלל", כלומר - משמיטים שני פרקים: הפרק "לא לנו" מתהלים קט"ו (עד המלים "עזרם ומגנם הוא"), ופרק קט"ז (עד "כל האדם כוזב"). בשאר ימי החגים "גומרים את ההלל", כלומר - אומרים אותם בשלמותם. בשבת אין קוראים "הלל", משום שאין היא נקראת מועד - להוציא שבת שהיא גם ראש חודש, שבת שהיא גם חג או שבת החלה בחנוכה.

בפורים אין קוראים את ה"הלל", משום קריאת המגילה היא תחליף לו, ומשום שמילות ה"הלל" הראשונות: "הללויה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'" - אינן תואמות את רוח היום: שהרי למרות הנס שהצילם מאבדון, נשארו עדיין היהודים עבדי אחשורוש, ולא יצאו לחופשי, ריבונים ועצמאיים כפי שהיה בפסח. טעם נוסף - אין אומרים "הלל" על נס שנעשה בחוץ לארץ. שונה המצב בפסח, שעל אף שלכאורה נס יציאת מצרים היה מחוץ לארץ ישראל, הרי הארץ טרם נתקדשה אז (ואילו בעת שהתחולל נס פורים, לאחר חורבן בית ראשון, היתה כבר ארץ ישראל מקודשת).

לגבי ה"הלל" הנאמר ביום העצמאות התעורר ויכוח ציבורי: האם לאומרו בברכה, כפי שהורתה לומר מועצת הרבנות הראשית בתפילות החגיגיות של ליל היום ובוקרו? החוגים החרדיים, שאינם רואים ביום זה יום של התרחשות נסים, אינם אומרים כלל את ה"הלל", כשם שאינם מקיימים תפילות חגיגיות ביום זה.

הלל הגדול- מזמור קל"ו בתהלים, שהושר על ידי הלויים ברוב עם, לחן וזמר בחג חנוכת הבית הראשון. "ולמה נקרא שמו הלל הגדול? מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל ברייה" (פסחים קיח א). המזמור נאמר בשחרית של שבת ומועד ב"פסוקי דזמרה", וכן ב"סדר" ליל פסח ובימי תענית על עצירת גשמים: "מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול" (תענית ג ט).