ברכת המזון

מצות "עשה" מן התורה לאחר סעודה, שנאכלה בה פת (לפחות בנפח של זית) עשויה חיטים, כוסמת, שיבולת שועל, שעורים ושיפון, וכן כל דבר שברכתו הראשונה היא "המוציא לחם מן הארץ" ושיש ליטול ידים למענו.

המקור לאמירת הברכה בספר דברים (ח י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", והיא מורכבת מארבע ברכות:

א. ברכת "הזן את העולם כולו בטובו", שתיקן משה רבנו כשירד המן במדבר. נקראת גם "ברכה ארוכה". פותחת ב"ברוך אתה ה'" ומסתיימת ב"ברוך אתה ה' הזן את הכל".

ב. "ברכת הארץ", המיוחסת ליהושע, עת נכנסו בני ישראל לארץ כנען. תוכנה הוא הודיה על יציאת מצרים, קבלת התורה וזכות ישראל על ארצו.

ג. ברכת "בונה ירושלים", שתיקנו דוד ושלמה: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו".

ד. ברכת "הטוב והמיטיב", שתיקנו חכמים לאחר תבוסת בר כוכבא. "הטוב" - על הנס שלא התפוררו ולא הסריחו גויותיהם של הרוגי ביתר; "והמיטיב" - שבטלה הגזירה והם הובאו לקבר ישראל.

לפני ברכת המזון עורכים "זימון": בעל הבית מזמין את שאר המסובים לברכה, וכן נוטלים "מים אחרונים". בשבת ובמועד שרים את "שיר המעלות", ויש שמברכים על כוס יין.

בברכה השלישית, ברכת "בונה ירושלים", משבצים תוספות מיוחדות לשבתות, לראשי חודשים ולימים טובים. בשבת מוסיפים את ברכת "רצה והחליצנו", ובראשי חודשים, שלוש הרגלים (כולל ימי חול המועד) ובראש השנה - את תפילת "יעלה ויבוא".

סיומה של ברכת המזון מאופיין בכיסופים לשלום: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

בעת ברכת המזון נוהגים לכסות את הסכין: השולחן מסמל את המזבח - סמל השלום בעולם, ואילו הסכין - כמאיימת על שלום המזבח ועל שלום העולם.