ברכות

הודיות לאלקים, הנאמרות במקרים שונים. שלושה סוגים בהן: ברכות המצוות, ברכות הנהנין, וברכותה שבח וההודיה.

בברכות המצוות מודים לקב"ה על שבחר בנו מכל העמים, וניסוחן הוא: "אשר קידשנו במצוותיו וציונו". בברכות הנהנין אומרים שבח והודיה לקב"ה, שנתן לנו מטובו שפע גשמי (כגון "המוציא לחם מן הארץ) ושפע רוחני ("ונתן לנו את תורתו"). מדברי סופרים הוא לברך לפני ההנאה. כך יברך לפני האכילה - ויאכל בעקבותיה; וכן אם הריח ריח טוב - קודם יברך - ואחר כך ייהנה ממנו, וכו'. חז"ל אמרו: "אסור לו לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברכה; וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל, שנהנה מקודשי שמים (ברכות לה).

בברכות השבח וההודיה משבחים את הבורא - אף שלא נהנה או שעשה מצוה, כגון: "ברוך אתה ה', מלך מהולל בתשבחות".

רוב הברכות נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה, וחלקן - על ידי חכמים. יראים נוהגים לברך לפחות מאה ברכות על פי מאמרו של ר' מאיר: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. אל תקרי 'מה' - אלא 'מאה'" (מנחות מג).

ישראל נתברכו בברכות לרוב על ידי הנביאים אבל הברכה של משה היתה המעולה שבכולן. המברך - מתברך מן השמים ויש לברך בלב שלם. מנהג צדיקים לברך את בניהם לפני פטירתם. אברהם בירך את יצחק ויצחק את יעקב ויעקב אבינו בירך את שבטי ישראל ומשה רבנו בירך את העם.