ראש חודש

כינוי ליום, שבו מתחיל החודש. במקרא הוא מופיע פעמיים: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם" (במדבר י י). ו"בראשי חודשיכם תקריבו עולה לה'" (שם, כח יא).

בתקופת המקרא היה יום זה מקודש לעצרות עם, שבהן נשאו הנביאים דברי תורה, ולסעודות של שמחה (שמואל א כה), והיו מקריבים את קרבן החודש. בתקופת בית ראשון ובית שני היו נוהגים בראש חודש כבשבת: אסרו על מלאכה, ערכו סעודת חג והתכנסו בבית המקדש.

היעלמות הלבנה בסוף החודש מסמלת את חורבן בית המקדש וגלות ישראל מאדמתו, ולכן נוהגים חסידים להתענות בערב ראש חודש. עיקר התענית - בדיקת המעשים במשך הודש וחזרה בתשובה, ולכן נוהגים לומר תפילה מיוחדת במנחה של ערב ראש חודש, הנקראת "יום כיפור קטן" הכוללת בקשת מחילה על חטאים ומשגים בחודש שחלף. בקבלה נחשב יום זה כיום בעל סגולה מיוחדת לכפר על חטאי החודש שעבר.

בתלמוד נאמר, שאין איסור בעשיית מלאכה בראש חודש, אך נשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, וזהו שכרן מידי הקב"ה על שלא נתנו נזמיהן לבעליהן במעשה העגל. בראש חודש אין מתענים ואין נוהגים לקיים בו מנהגים שונים של הספד בלויית המת. בעבר נהגו להכריז בראש חודש על יום ראש חודש ולברך את החודש בתפילת שחרית לאחר קריאת התורה. בימינו מברכים את ברכת החודש בשבת שלפניו, והיא נקראת אפוא "שבת מברכים", מכיון שמברכים בה את החודש הבא עלינו לטובה. בתפילת ראש חודש מוסיפים בברכת "רצה" של "שמונה עשרה" את הקטע "יעלה ויבוא", וכן בברכת המזון. הקטע מבקש על גאולת ישראל, ציון וירושלים, ועל ברכה והצלחה וחיים טובים בחודש זה. לאחר "חזרת הש"ץ" על תפילת ה"עמידה" בשחרית קוראים "חצי הלל", קוראים בתורה (ארבעה קרואים - במקום שלושה בימות החול) בפרשת קרבנות, ומפטירים ב"הפטרות" מיוחדות לשבת ראש חודש ולשבת ערב ראש חודש.

לפני תפילת מוסף של ראש חודש חולצים את התפילי, כדי לבטא את אוירת הקדושה של יום טוב. תפילת מוסף כוללת שבע ברכות. המרכזית שבהן מציינת את ייחודו של עם ישראל, שלו נתן ה' את תפקיד קביעת מועדי החודשים באומרו להם: "החודש הזה לכם ראש חודשים". בתפילת מוסף יש בקשות לחיים טובים ולשלום בחודש זה, ומאחלים 12 איחולים כנגד 12 חודשי השנה: "אלקינו ואלקי אבותינו, חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום, למחילת חטא ולסליחת עוון". בשנה מעוברת מוסיפים איחול כנגד החודש הנוסף - שיהיה ל"כפרת פשע".

בתפילת מוסף של ראש חודש שחל בשבת חלים שינויים, כי יש לציין את קרבנות המוסף של שבת ואת קרבנות המוסף של ראש חודש. את תפילת מוסף ראוי להתפלל בכונה עצומה ובצער, על שאיננו זוכים להקריב קרבנות, לרבות קרבן מוסף שבת כראוי. בעבר נהגו לקבוע את ראשי החודשים על פי עדות ראייה של מולד הבלנה, ובית הדין הגדול בירושלים היה מקדש את החודש לאחר ששמע את העדים. בימינו קובעים את החודש על פי הלוח העברי, שסדריו נקבעו על ידי הלל.

כדאי לחדש את מסורת מסיבות ראש חודש ולהקדישן לאירועי החדש הקרב ומאפייניו.

שאלו לרבי דיבער, ה"סבא קדישא" מרדישיץ, מה טעם שחסידים עורכים סעודה בראש חודש אלול - ואילו המתנגדים מבכרים את הלמוד על פני הסעודה. "הדברים ידועים", השיב הרבי, "החסידים מהרהרים תמיד במעשיהם וחוששים לעבירות שבידם, ולכן עורכים סעודה כמו ששנינו: 'ושלחנו של אדם - מכפר'; לעומתם המתנגדים בטוחים בעצמם, אינם חוששים לעבירות שבידם, ומה להם ולשולחן המכפר?!"