א-ל מלא רחמים

תפילה על מנוחת נשמתו של המת, ובה פנייה אל ה' שיקבל את נשמת הנפטר, יאפשר לה לנוח בגן עדן לחיי עולם, ויצררה בצרור החיים. התפילה מתייחסת ליחיד או לבודדים, והאומר אותה נוקב בשמותיהם. התפילה מאוחרת יחסית ולקוחה מ"אב הרחמים" (קינה לזכרם של המוסרים את נפשם על קידוש השם).

המנהג לומר תפילה על נשמות המתים נזכר כבר בספרות התלמודית, אך בסידור התפילה הקדום לא מובא נוסח אחיד שלה. ר' משה איסרליש (הרמ"א), שחי במאה ה- 16, מציין את המנהג לומר את התפילה בבית הכנסת לבקשתם של קרובי המת. ב"ספרי" לפרשת שופטים נאמר על הפסוק "כפר לעמך אשר פדית": כפר לעמך - אלו החיים. אשר פדית - אלה המתים, והחיים מכפרים על המתים.

אומרים "א-ל מלא רחמים" אחרי קריאת התורה בשבתות ובימי שני וחמישי וגם בהזכרת נשמות (תפילת "יזכור") ביום כיפור ובשלוש הרגלים. ליד הקבר הפתוח אומר אותה החזן בסיומה של קבורה. בני המת או החזן אומרים את התפילה הזאת במלאת שלושים ימי האבל, ובכל פעם שעולים בקבוצה אל קברות הורים וקרובים. אם החתן או הכלה יתומים מאב או מאם, נוהגים לומר "א-ל מלא רחמים" שעה קלה לפני טקס הנישואין.

וזה לשון התפילה:

"א-ל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה שלימה, תחת כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמת פלוני בן פלוני, שהלך לעולמו. בעבור שאני נודר צדקה בעד הזכרת נשמתו, בגן עדן תהא מנוחתו. לכן בעל הרחמים יסתירהו בצרור החיים את נשמתו, ה' הוא נחלתו, וינוח בשלום על משכבו, ונאמר אמן".

מנהג ספרד לומר במקום תפילה זו "השכבה" לגבר ו"רחמנא" לאשה.