- אתם כאן:
- עמוד הבית
- על בית כנסת
- ראיונות
- ראיון החודש: הרב דוד לאו
ראיון החודש: הרב דוד לאו
- פרטים
- קטגוריה: ראיונות
- פורסם ברביעי, 23 מאי 2012 16:49
- נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת
שלום כבוד הרב ותודה על הסכמתך להתראיין לאתר איגוד בתי הכנסת ולגליון 'מעט בית מקדש'.
כיצד אתה רואה כבוד הרב את מהותו של חג השבועות?
כפשוטו. חג מתן תורה. זאת אומרת יום מתן תורה. אם נשים לב אנו לא אומרים חג "נתן" תורה כלומר בעבר, אלא חג "מתן" תורה, בהווה, שכן בכל יום אנו מקבלים את התורה, כל יום הוא 'חג השבועות' בעצם. והלוואי ונזכה לקבלה.
איך הרב רואה את התופעה שהתפתחה לה בשנים האחרונות לפיה עם ישראל נוהר לשמוע הרצאות ושיעורים בליל שבועות מפי מרצים שונים, במה שמכונה 'תיקון ליל שבועות' החדש?
אם שיעורי תורה מקרבים את האדם לאהבת תורה, לרצון לקיים מצוות, זו תופעה מבורכת. אלא שלפעמים חלק מהמרצים - שאיפתם לא כזו. אתה אומר 'תיקון ליל שבועות', מפני מה הוא נקרא 'תיקון'? עם ישראל בזמן מתן תורה הלכו לישון ולא באו לקבל תורה, על כך אנו עושים בכל שנה 'תיקון' ליל שבועות ולומדים כל הלילה. איזה מן תיקון זה כאשר אני נפגש ומשוחח על נושאים שבינם לבין קבלת תורה, אהבת תורה, וקרבה לקב"ה אין כלום?! בתפילת שחרית שבכל יום בברכות קריאת שמע אנו אומרים אבינו אב הרחמן המרחם וכו' ומבקשים 'ותן בליבינו בינה להבין ולהשכיל', לשם מה? 'לשמוע ללמוד ולקיים'. אם עושים כך מגיעים כרונולוגית להמשך התפילה 'והאר עינינו בתורתך' ו'ייחד לבבנו לאהבה' ואז גם מופיע 'וקרבתנו לשמך הגדול'. אם אנו לא פוסעים במסלול הזה ומנסים להגיע לתכלית זו אין בשיעורים מן הסוג הזה כל תועלת.
בערב מתן תורה, כיצד לדעת הרב ניתן להנגיש את לימוד התורה גם לקהלים הרחוקים בדרך כלל התופסים את התורה כמערכת חוקים נוקשה השייכת ל'חרדים ולקיצונים'?
יש לדבר אל היחיד ולומר לו שבלימוד התורה יש 2 משמעויות. א. ידיעת התורה. בפשטות. אם לא תלמד לא תדע מה לעשות. בספר משנה ברורה שחיבר החפץ חיים ישנה קביעה מעניינת: מי שלא למד הלכות שבת או שלא בקיא בהם, ברי כי הוא יחלל את השבת בכל שבוע אף בלא שידע על כך.. ב. התורה היא תעודת הזהות של העם היהודי. רבי סעדיה גאון "אין אומתינו אומה אלא בתורתה" כלומר תרבותינו הייחודית היא התורה. שכן מהי 'תרבות'? כאשר נאספים אנשים למקום אחד ומתפתחים מנהגים והתנהגויות - נוצרת התרבות של אותה קבוצה. בני ישראל במדבר אמרו ביחד "נעשה ונשמע". לא רק משה ואהרן, לא רק חברי הסנהדרין, אלא כולם ביחד, בו זמנית. זו התרבות שלנו. אם לא נלמד מה לעשות ואיך להתנהג ולקיים מצוות איפה התרבות שלנו? תעודת הזהות מותנית בלימוד התורה, והתורה הקדושה שייכת לכולם לא רק לקהל או לציבור אחד.
האם יש מנהגי שבועות מיוחדים שהרב מכיר או שהרב ממליץ לנהגם בתפוצות ישראל?
כל עדה ועדה יש לה את המנהג שלה. לגבי מאכלי החלב, לצערי, הורגלנו להפוך את חגי ישראל להפוך לקולינריה אחת גדולה. ראש השנה שהוא יום דין נורא היה ליום הדבש על כל סוגיו. את יום כיפור יום חשבון נפש מקדימים שידורים עם מומחי מזון שונים ודיאטטניות הממליצות מה לאכול לפני, אחרי, וכן הלאה. בחנוכה נצחון הרוח והגבורה היהודית מתבטא באכילת סופגניות בויריאציות שונות: שוקולד, קינמון, או ריבת חלב. טו בשבט, חגה של ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש - סלסלת פרות יבשים. חודש אחר כך בפורים עמד עם שלם לפני השמדה פיסית, וכמעט שחדל להתקיים, לזכר זה אנו אוכלים 'אזני המן'. בפסח חג החירות עוסקים כולם בקניידלך וקטניות. ל"ג בעומר ויום העצמאות [על ההיבטים הרוחניים שלו] נחגג במינגול לאומי. וכעת בחג מתן תורה הופך החג הקדוש ל'חג החלב'. יש כאן אולי מעט הומור, אבל הביטויים הקולינריים האלו ושכחת מהותם של החגים היהודים הם פשוט בזבוז עצום.
נקודה נוספת. מאכלי חלב זה מנהג חשוב אבל צריך לזכור שיש מצווה לאכול בחג בשר, שהרי זהו 'חג', יום טוב, וביום כזה צריך לאכול גם מאכלי בשר. נקודה אחרונה: חשוב לומר לכל הצדיקים שלומדים כל הלילה, כי עליהם לזכור שמשפחתם לא היו ערים כל הלילה ולא העבירו אותו בלימוד. הדבר לא מכובד ולא ראוי שבעקבות המנהג ללמוד ולהישאר ער בליל שבועות יישן האדם כל השבת קודם לכן, וכל החג לאחר מכן. גם לאשה ולילדים מגיע שמחת חג והוא מחוייב להעניק להם אותה.
כיצד יש להתייחס למחלוקות בבתי הכנסת, תופעה שכיחה מאד לצערינו?
בנקודה הזו צריך לזכור שבית כנסת בעיקרו הוא מקום של התכנסות, ומטבע הדברים כל אחד מנסה ורוצה להחיל את מנהגיו ואת נטיותיו. הרבה פעמים יש כאן גם נקודות של כבוד. מה שצריך לזכור ולהנהיג שכשמגיעים לבית כנסת תהיה סמכות רוחנית קבועה שתהיה חכמה מספיק איפה לקבוע מתי להתעקש והיכן לא. זה מצמצם הרבה את המחלוקות. מלבד זאת לא יזק אם מעת לעת ישננו את תפילתו הנפלאה של רבי אלימלך מליז'נסק "אדרבה ותן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם" וכו'.
נושא שאנו עוסקים בו מעת לעת, הוא הנגשת נכים בבתי הכנסת. האם הרב מודע לעובדה כי בבתי כנסת רבים אין גישה מסודרת לנכים, האם יש מה לעשות בנידון?
אני מלמד זכות על בתי הכנסת שלא היתה להם מודעות לכך. אבל אני מבקש לעשות מאמץ בנושא הזה, כיוון שאנחנו יודעים את הפסוק של דוד המלך "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" ופעמים רבות נכות גופנית גוררת את הלב הנשבר, ולא לתת לאדם כזה מקום להתפלל, זה פשוט לא ייתכן.
רצינו לשמוע מכה"ר מי נחשב מרא דאתרא בבית הכנסת? האם בית הכנסת? האם רב השכונה?
קשה לענות. לפעמים השאלה היא מי בא לפני מי. אני חושב שצריך לפעול כאן בחכמה. כשאני, כרב העיר, מגיע לבית הכנסת במודיעין אני משתדל לתת לרב המקומי את הכבוד ולהזכיר שיש פה רב. אם אני אומר דבר הלכה אני מוודא עם רב בית הכנסת שלא יהיה ויכוח הלכתי בינינו. באופן כללי, אם תלמידי חכמים ידעו לכבד זה את זה, לא תהיה בעייה. הרב הוא הסמכות בבית הכנסת ורב העיר הוא הסמכות העירונית, וטוב שידע לקבוע במנהג זה או אחר. בסופו של דבר מדובר על בני אדם וצריך הרבה סייעתא דשמיא, רצון טוב, וחכמת חיים.
האם מותר או ראוי להנהיג בבית הכנסת שנוסח התפילה יהיה לפי החזן, כדי למנוע מחלוקת?
ראוי בהחלט שיהיה נוסח אחד קבוע. חשוב לי להסביר שאינני מתכוון רק ברמת 'דיני התפילה' אלא גם מן הטעם של חינוך. ילד צריך לדעת מה הם הנוסח אותו התפללו בבית אבא. אני למשל אזכור כל חיי את הזכרונות מבית אבא. לעומת זאת אם יהיו שלש או ארבע נוסחאות איך אפשר לקחת מזה משהו לטווח ארוך? יש בתי כנסת חדשים שלוקח להם זמן להתארגן על נוסח קבוע, זה מוכר ומובן. אך השאיפה צריכה להיות תפילה עם נוסח ומנהג קבועים.
עד כמה מחוייב הציבור להקצות כספי ציבור וקרקעות להקמת בתי כנסת? האם לכל מניין או חסיד שמעוניין לקבוע לעצמו נוסח?
זו פונקציה של צורך הקהל. הקרקעות אמורות לשמש את הקהל ויש לבחון האם אכן יש קהל מתפללים. קבוצה של אנשים שזקוקים לקהלה, לרב, למבנה וכו' צריך לאפשר להם ולהעניק להם את השירותים הללו.
נסיים בשאלה הלכתית. לאור הארוע העצוב בו נפרץ בית כנסת בשבת בצפת ונגנבו ספרי תורה, האם מותר או ראוי לקרוא למשטרה בשבת?
ישנה בהלכה מערכת קריטריונים ברורה מאד לגבי חילול שבת. אם יש חשש לפיקוח נפש מותר לעבור על מצוות השבת ולקרא למשטרה. אם במקרה של גניבה יש חשש מציאותי שנפש עלולה להיפגע צריך ומצווה להזעיק את המשטרה. אם לא אז לא. הכאב של ספרי תורה וביזויים גדול מאד, אבל צריך לנהוג על פי מסגרת ההלכה. אגב, ישנה התייחסות בהלכה לתפילין שהיו מושלכות בדרך ונשיאתן בשבת כשאין ערוב, אבל כאמור צריך לבחון כל מקרה לגופו.
נבקש מכה"ר ברכה כללית לעוסקים בצרכי ציבור, ולאיגוד בתי הכנסת
יעזור הקב"ה שתצליחו להשפיע ולהשמיע, ושנזכה כל עם ישראל כולו בלב אחד ל'נעשה ונשמע' לאהבת תורה. יש לכם את היכולת להפיץ ולהאהיב שם שמים. חזקו ואמצו.
