קדאפי משתולל ולוב נחרבת. ממתי הגיעו יהודים ללוב, והאם נותר שם מישהו? כמה בתי כנסת לובים יש בארץ ומהו ייחודן. שיחה רלוונטית עם יו"ר "אור שלום"-מרכז לשימור מורשת יהודי לוב, בת-ים

 

הביטוי השחוק משהו - 'מזרח תיכון חדש', מקבל בחודשים האחרונים משמעות אופרטיבית מצמררת. מעצמות ערביות קורסות כחיילי דומינו, באחרות מתנהלות עדיין מלחמות אזרחים, ואלו השקטות בינתיים מחכות בחשש לבאות. בשעת פרסום כתבה זו מתרחשת ההפיכה התורנית בלוב הגדולה. בין חייליו של הדיקטטור המקומי קדאפי ובין האזרחים המורדים מתנהל קרב של ממש. עשרות אלפים מן הלוחמים בשני הצדדים מתים נפצעים ונלקחים בשבי. בתוך כל האנדרלמוסיה הזו נפגשנו לשיחה עם פדהצור בנעטיה יו"ר "אור שלום"-מרכז לשימור מורשת יהודי לוב, בת-ים.

 

פדהצור בנעטיה הוא בן להורים יוצאי לוב כמובן. אגב, השם פדהצור [שבתנ"ך מוזכר כאביו של גמליאל נשיא שבט המנשה], כשם פרטי, לא מצוי כמעט בין הקהילות השונות מלבד זו הלובית. במקצועו הוא איש מחשבים אך בנשמתו הוא חי את ההוויה הלובית ואת המורשת העשירה של היהודים יוצאי ארץ זו: "לפני 15 שנה פגשתי בחור מהעדה כבן 20 שהיה חייל בחיל האוויר והוא הדביק אותי בחדוות חקר ספרות הרבנית הלובית. מאחר שאני טיפוס נוסטלגי, ובאותה עת הייתי גם בעל אמצעים, התחלנו ללכת לספריות ולכל מיני אתרים ולאחר נבירה מצאנו ספרים, ספרות תורנית, חפצי יודאיקה, רימונים של ספרי תורה, ועתיקות יהודיות השייכות למורשת העשירה שלנו. בתחילה היו אלה דברים פשוטים אך עם הזמן התקדמנו ואיתרנו דברים יקרים ונדירים יותר".

 

במהלך השנים החלה העמותה לרקום עור וגידים, לארגן פעילויות וכנסים, להוציא לאור פרסומים שונים כשהבולט בהם הוא העיתון החודשי 'עאדא' ['נדר' בלובית] אותו מוציא בנעטיה לזכר נשמת אביו. העיתון שהחל כעלון בן ארבעה עמודים צבר תאוצה וכיום הוא עומד על 40 עמודים צבעוניים המודפסים על דפי כרומו משובחים. מלבד דברי תורה ופרפראות כולל העיתון גם חדשות על הקהילה, פינת המטבח הלובי ובקיצור מקודש ועד לחול כשהכול כמובן שייך להקשר הלובי. מלבד הצלחתו של העיתון לשמר במידה מסוימת את מסורת הקהילה הלובית כאן בארץ הקודש מייצר כתב העת הזה גם לכידות מסוימת בין יהודי לוב הפזורים ברחבי הארץ והשוכחים אט אט את מורשתם ואת מוצאם.

 

כמה יהודים לובים יש בארץ?

"אנו מעריכים את הקהילה בכ-מאה אלף. בשנת 51 ומאוחר יותר בשנת 67 עלו לארץ 35000 יהודים מתוך כ 40000. חמשת האלפים הנותרים היגרו לאיטליה. כיום כאמור מונה הקהילה כמאה אלף. חשוב לציין כי אין מדובר במספר גדול במיוחד. יהודי מרוקו לשם השוואה עלו לארץ כשמספרם עמד על 300000 פרטים וכיום הם מונים כמיליון איש".

 

ראשיתה של הקהילה היהודית בלוב שייך כבר לימיו של שלמה המלך לפני למעלה מ - 2500 שנה. ארץ לוב מחולקת לשלשה מחוזות: טריפוליטניה , קירנאיקה, ופזאן בחלקה הדרומי. בקירנאיקה היו אלמנטים שהרכיבו את הקטורת בבית המקדש והחיל מצב שנשלח עם הפיניקים [יורדי ים השייכים לחבל ארץ ליד סוריה העתיקה] היה אחראי לשלוח את הרכיבים הללו לבית המקדש הראשון אותו בנה כידוע שלמה המלך. כך התהווה הגרעין היהודי הראשוני. במהלך השנים עברה לוב הרבה תהפוכות ונשלטה על ידי עמים שונים, רומאים, מוסלמים, עותומאנית, ואיטלקים.

מצב היהודים לאורך השנים היה בלתי נסבל. חלקם נשלחו כעבדים לאי סיציליה והיתר שנותרו בלוב נותרו עם רמה רוחנית נמוכה ביותר כשהם בקושי מכירים את מנהגי היהדות. עדויות עתיקות מספרות על תודעה הלכתית נמוכה כל כך עד שאת תפילות השבת היו מחליפים בתפילות יום חול. באותם שנים [אנחנו מדברים על לפני כחמש מאות שנים שנות גירוש ספרד] היה בדרכו לארץ ישראל, רב יהודי בשם רבי שמעון לביא שהיה ממגורשי ספרד. כשעבר בלוב ראה את מצבם הרוחני הקשה של היהודים המקומיים של הקהילה, והחליט להישאר במקום ולרפא את הקהילה השבורה. הוא 'תיקן' את הקהילה והחזיר אותה לקוויה המפוארים הקודמים. רבי שמעון, ניתן לומר, החיה והציל את יהדות לוב שאת הדיה אנו מכירים עד היום. אגב, רבי שמעון לביא הוא זה שכתב את השיר המפורסם "בר יוחאי נמשחת אשריך". הוא נפטר ונקבר בלוב. בנוסף לרבי שמעון קמו עם השנים ליהדות לוב גדולי תורה רבים נוספים כמו הרב יעקב רקח שכתב את 'שולחן לחם הפנים' וספרים רבים נוספים. הרב אברהם הדדי שכתב את 'ויקרא אברהם' ועוד. לא הרבה מהכתבים של הרבנים הצנועים הללו ורבים אחרים, הגיעו לארץ. את הרוב לדאבון לב - זרקו.

כאמור בשנת 1951 ומאוחר יותר בשנת 1967 עלו כל יהודי לוב ארצה. הם התפזרו במושבים שונים כמו עלמה ודלתון בגבול הצפון, אליפלט, חזון וכלנית [ שהם 'בנים' של דלתון ועלמה], אלישמע ופורת שבשרון, אחיסמך, זיתן, שלוה, עוזה, בן זכאי, שובה, חצב, ועוד. כל אחד מן המקומות הללו הוא בעצם העתק של קבוצות בחו"ל כלומר בלוב. בפורת למשל הגיעו קבוצה של שוכני מערות שגרו מתחת לפני האדמה, באלישמע הגיעו אנשים מיישוב עירוני בנגאזי וכן הלאה. עיירות או מושבים אלו מאוכלסים עדיין ביותר מ 60% לובים.

 

האם יש יהודים עדיין בלוב?

"בלוב כבר אין יהודים. הייתה יהודייה אחת שנותרה במקום, מתוך צורך כלכלי וכו' בשם רינה דבש. בשנת 2005 היא עזבה את לוב ועלתה לארץ. חודש מאוחר יותר היא נפטרה, וקברנו אותה כאן בבית הקברות בירקונים".

 

ספר לנו בבקשה על בתי הכנסת בלוב

"היו הרבה בתי כנסת. בטריפולי עצמה שנחשבה למקום קטן מבחינת שטח גיאוגראפי היו 50 בתי כנסת במרחב של 2 ק"מ. הקהילה הייתה דתית. מאז שהקהילה עזבה ב51 וב 67, נחרבו בתי הכנסת לגמרי או שהפכו להיות מסגדים. בית כנסת אחד נותר עומד על תילו כבית כנסת. למה דווקא הוא? אולי בגלל שהוא הכי חדש [נולד ב 1923] או שסתם היה לו פשוט מזל. אין בו כלום. התקרה נפלה, וגם הכיפה הממוקמת בגג המבנה התמוטטה בשנת 1992. את הגג ואת הכיפה שיחזר דווקא קדאפי שבהשפעה של חבר יהודי בשם רפאל פלח הסכים לשפץ את המקום. יש כמה מבנים לידו שאנו יודעים עליהם שהם היו בתי כנסת. מצבם גרוע ביותר וניתן לומר שכבר אי אפשר לזהות אותם כבתי כנסת לשעבר. את בית העלמין היהודי, הפך קדאפי לטיילת ולבתי מלון.

 

אגב, נקודה חשובה, בשנת 73 שלח המנהיג הלובי מסר לארץ לפיו רשאים היהודים לקחת את הקדושים כלומר להעלות את עצמות הנפטרים לארץ - אף אחד למרבה הזוועה, לא התייחס".

 

ומה עם בתי הכנסת הלובים שבארץ?

"יש מאה שבעים בתי כנסת לובים. חשוב לציין כי אופיו של בית הכנסת הלובי שונה לחלוטין מבתי כנסת של עדות אחרות. ראשית מזגו של המתפלל הלובי הקלאסי. הלובים הם אנשים צנועים ונחבאים אל הכלים. לעולם לא יבקשו לעמוד בחזית הבמה,  לא ינסו 'להידחף' וליטול את העטרה. אם לצורך העניין יש צורך בחזן שייגש אל העמוד, לעולם לא יהיה זה המתפלל הלובי 'שיקפוץ' אל העמוד. ממה זה נובע? אולי מהערכה עצמית נמוכה שהפונקציה הישירה שלה היא חוסר רצון להתבלט ולשים עצמם לפני אחרים. אינני יודע. אני לא פסיכולוג".

 

לגבאים הלובים יש 'גאווה סמויה'. בית הכנסת נמצא אצלם במקום ראשן במעלה והם יהיו מוכנים להקדיש ולהעניק לו הרבה מעצמם. פדהצור מספר כי למשל גבאי ממוצא לובי יהיה מוכן לטפס על סולם גבוה ולהחליף מנורה, גם אם הוא נושק לשנתו השמונים, וגם אם הטיפוס עשוי להוות סכנת נפשות עבורו. בית הכנסת הוא מפעל חייהם. את בית הכנסת הלובי בבת ים למשל ציפו בשיש בשווי חצי מיליון שקל. בבית הכנסת הלובי אורחות חיים בפ"ת נמכר ספר התורה של 'כל נדרי' בערב יום הכיפורים במאה ואחד אלף שקל [כמניין 'מיכאל']. הקונים אגב, היו האחים לוזון המוכרים מעולם הספורט והכדורגל. בבית הכנסת שבאור יהודה למשל נמכרת כל מצווה בימים הנוראים בסכומים כבירים של חמישים עד שמונים אלף שקל. מהסיבה הזו אגב, ניתן למצוא בבתי הכנסת אוכלוסיה אקלקטית שאיננה לובית בהכרח. הפאר, ההדר, והסדר המופתי מושכים באופן טבעי מתפללים יהודים רבים מכל העדות.

 

היכן שוכנים בתי הכנסת הלובים בהם כדאי לבקר?

"בית הכנסת בית אל, השוכן בבת ים. זהו בית הכנסת הלובי הייחודי ביותר. בקהלה זו שומרים בקנאות על המסורת הלובית. אין זליגה או ערבוב של עדות אחרות. בית הכנסת גדול ומפואר ובליל שבת משתתפים בתפילה כ-350 מתפללים.

 

יש בית כנסת בנתניה הנקרא קדושי דקר, בהקשר לצוללת כמובן. ברמת גן ממוקם בית הכנסת 'יד לגיבורים' שם אפשר להאזין לחזן הלובי המפורסם ציון בדש. בדש נחשב ל'קנאי גדול' למסורת הלובית והוא הקים תלמידים רבים במהלך השנים.

 

בית כנסת נוסף נמצא במושב זיתן שמו הוא 'בושייף'. המבנה הוא העתק של בית כנסת שהיה בלוב ביישוב שקראו לו זליטן שנודע ביכולותיו. היהודים בלוב היו עולים לרגל ומתפללים אליו  באופן המזכיר את העלייה לתפילה בכותל המערבי ובקברי הצדיקים. גם היום, במושב זיתן ממשיך המנהג המעניין הזה. לא מכבר נתקלתי באשה שסיפרה לי שהיא הביאה למקום את בנה שסבל מקשיי פרנסה וזוגיות, ולאחר התפילה במקום נושע בתוך זמן קצר".  

 

אלו מנהגים ייחודיים יש לקהלה הלובית?

"מלבד המנגינות הייחודיות שהם אגב, בהשפעות טורקיות, כל צורת התפילה שונה ולא רק בימים נוראים, אלא גם בשבת, שירי שמחות, ופיוטים וכן הלאה. אצלנו בעמותת 'אור שלום' מקליטים את המנגינות ומנסים להתחקות אחרי מקורותיהן.

 

אנו ממשיכים גם את מצוות פטר חמור. מצווה שאינה שייכת דווקא לקהלה הלובית אבל מבוצעת משום מה בעיקר על ידה. תופעה זו מתרחשת בעיקר במושבים כמו חצב ועוד. את פטר החמור, ולדו הראשון של החמור שאותו פודים בשה, מלבישים ומהדרים, בצעיפים יפים ובשרשראות ססגוניות, ומשם בתהלוכה עליזה מוליכם את החמור אל מקום ביצוע המצווה ופדייתו בשה. 

 

ברמת הלבוש יש לנו ללובים כיפה לבנה בשם 'ארקיע', זו כיפה עם 'צופציק' מלמעלה. בחגים אנחנו לובשים את זה. בלוב הייתה לכיפה זו משמעות רבה יותר שכן הכיפה השונה היוותה הכר בין הכיפה של היהודי לזו של המוסלמי. ב'חינות' יש לנשים יריעות שהן לובשות עם חוטי כסף וחגורת כסף.

 

ביום העצמאות בשנת 49, היום העצמאות הראשון, ועד הקהילה הרבני קבע סדר יום העצמאות: לבוש חגיגי, קריאת הלל, הוצאת ספר תורה בשחרית ובמנחה גם אם התאריך לא חל בימי שני וחמישי. שלשה או ארבעה קוראים עולים לברך ולקרא בספר התורה ולאחר מכן מפטירים הפטרה השייכת למשמעות היום, גם בשחרית וגם במנחה. חלק מהמניינים שלנו עדיין שומרים בקנאות על מנהגים אלו".

 

על אף תיאור המנהגים היפים מציין פדהצור, לא בלי עצבות, כי הוא חושש שעם השנים, בכור ההיתוך הישראלי תיאבד המורשת המופלאה והיופי הקהלתי האינדבדואלי יקבל צורה של קונספט אחיד, ישראלי.אחת מן הסיבות להיטמעות הזו, לדעתו של בנעטיה, היא העובדה שהיהודים הלובים, בניגוד לגרוזינים ולקוצינים למשל שמצליחים לשמור יותר על מורשתם, לא יכולים לחזור לארצם ולבקר בה כמו ההודים והגרוזינים. בנוסף יהודי לוב אף פעם לא הקפידו  -כמו קהילות שעלו ארצה ממקומות אחרים- לשאת נשים דווקא מתוך קהילתם הם.