על בית הכנסת - עם ד"ר ראובן גפני

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בית הכנסת - מדור עיוני

פורסם בשלישי, 24 פברואר 2015 01:47

נכתב על ידי אליעזר היון

ד"ר ראובן גפני [41] הוא חוקר הקהילה היהודית בירושלים ובתי הכנסת שבה. סגן ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה במוסד יד יצחק בן צבי לחקר תולדות ארץ ישראל, ומרצה במכללה האקדמית כנרת.

כתבה ראשונה בסדרת שיחות עם ד"ר גפני על בתי הכנסת.

מתי התחלת להתעניין בחקר בתי הכנסת?

בשנת 2004 התחלתי לכתוב על הנושא לקראת ספרי הראשון שנקרא מקדש מעט. התכנית שלי היתה לכתוב על הרבה בתי כנסת בירושלים אלא שמנכ"ל 'יד בן צבי' – במסגרתו יצא הספר, ביקש שאתמקד באזור רחביה מסיבות שונות.

עבדתי קשה על הספר הזה, ולאחר שהוצאתי אותו התברר כי הוא התקבל מאד יפה. מסתבר שיש הרבה אנשים שמאד אוהבים בתי כנסת, ומאד אוהבים לקרא על בתי כנסת. ההבנה הזו יצרה אצלי רצון להמשיך את הפרוייקט וככה נולדו עוד שני ספרים: האחד על בתי כנסת הראשונים מחוץ לשכונות, והשני על בתי הכנסת שבאזור השוק.

במקביל התחלתי לעסוק בתחום, גם ברמה המחקרית, - לא רק בספרות פופולארית. המאסטר שלי עסק בשחזור בתי כנסת, הדוקטורט בזיקה שבין בתי הכנסת והציונות, ומכאן ואילך הכל היסטוריה.

מדוע התעניינת כל כך בתחום הזה?

2 תשובות בדבר. שמתי לב, כמדריך סיורים צעיר בירושלים, שספרים וגם מדריכים, כלומר הן בעל פה והן בכתב, כמעט לא מתייחסים לבתי כנסת. לא ממצים את הפוטנציאל להכרת האלמנט החשוב הזה. זהו חוסר שימת הלב – יש פה 'חור גדול'.

בתי הכנסת מנציחים ומשמרים תודעה וקהילה מקומית, והם גם לא נהרסים, שכן  את בתי הכנסת אסור להרוס, כפי שההלכה דורשת. כך, גם כאשר שכונה משתנית, בית הכנסת נשאר.

ניקח למשל את ימין משה ומשכנות שאננים. אלו שכונות שלא התייחסו לבתי הכנסת שלהם. מי יודע אילו מנהגים למשל היו בהם? זה דבר מדהים. ודווקא הם הדבר הרציף הנכון ביותר שיש בשכונה למרות התהפוכות שהיא עברה.

בית הכנסת אגב, עשוי גם לבטא שינויים ותהליכים שהתרחשו בשכונה. היום לשמחתי, כבר קיימת תודעה מפותחת יותר לחקר בתי הכנסת.

גורם נוסף שהניע אותי לחקור את בתי הכנסת הוא העובדה שמאז היותי ילד אהבתי בתי כנסת. אני גדלתי בירושלים עד גיל 10 בתלפיות, ומשם עברנו לרחביה. שם התפללנו בבית כנסת על שם שי עגנון בו הוא עצמו התפלל. זה היה בית הכנסת של הילדות שלי. גם כשהייתי בתל אביב אהבתי מאד בתי כנסת זו עובדה. למה? אולי צריך לשאול פסיכולוג...

מה שהדהים אותי היה, שמבחינתי זה היה גילוי. אני חשבתי שיש חסר של מחקר בתחום, ולכן התחלתי להתעניין, אבל אז הופתעתי לגלות שזה מעניין הרבה מאד אנשים.

באותו זמן קיבלתי הזמנה לכתוב טור במקום ראשון בשם 'פתח לפנים פתח' [על בסיס ההלכה שלבית הכנסת צריך להיכנס פתח לפנים מפתח שנאמר 'לשקוד על דלתותי'], ובהמשך קיבלתי תכנית ברדיו מורשת, והפכתי ל'מישהו שמייצג' את בתי הכנסת.

אני כמובן לא צריך בלעדיות על הנושא הזה. אני נהנה מאד לקרא דברים של אנשים אחרים בתחום.

היבטים שונים בבית הכנסת

צריך לזכור גם שאנשים אוהבים היבטים שונים בבית הכנסת. יש אנשים שאוהבים את הבית עצמו, כלומר את המימד הרוחני שבו, יש שאוהבים את הסוציולוגיה שמאחוריו, יש את הקהילה, את האמנות, את הארכיטקטורה. בית כנסת הוא מקום רב מימדי, ורק מי שאוהב את בית הכנסת יכול להפיק ממנו את מירב המשמעויות.

מדוע חקר בית הכנסת חשוב כל כך, אך גם קשה כל כך?

כדאי לזכור שאין הלכה הדורשת להתפלל דווקא בבית כנסת. מי שבונה בית כנסת מעוניין בדרך כלל שהוא יהיה בנוי באופן מסויים, אחרת הוא יכול להתפלל גם בסלון שלו... כלומר לכל בית כנסת האלמנטים, והרקע, הייחודי שלו.

נקודה נוספת, בתי הכנסת לא משמרים את העבר שלהם, או את מה שהוביל לבניה שלהם בצורה כתובה. כל הדברים האלו הם מסורת שבעל פה. אני למשל, לא אוהב לכתוב על בית כנסת בלי שהתפללתי בו . רק אחרי שהגעתי לבית כנסת, דפדפתי בסידורים, ושוחחתי עם הגבאי, אני לומד להכיר אותו. חייבים את האינטראקציה עם האנשים.

אתה חייב להבין שאם לא תתחקה אחרי המסורות שבעל פה שבבית כנסת - אתה תחמיץ הרבה מאד.

אתה מתכוון בעיקר לבתי כנסת עתיקים?

לאו דווקא. גם בחדשים. מקימי בתי הכנסת לא כותבים את שעבר על המקום, והם מניחים שזה יהיה תמיד מובן. אלא שזה לא תמיד מובן, בטח לא למי שבא לחקור אותם, ולכן צריך עיניים טובות ולב רגיש.

צילום: ויקיפדיה