בלוגבאי: יום העצמאות

את הטור הבא אני רוצה להקדיש לימים המיוחדים – ימיה של מדינת ישראל שיחולו בשבוע הקרוב, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום העצמאות.

אינני מנסה להיכנס ברשימה הזו למחלוקת עתיקת היומין על נושא 'ההלל' ביום העצמאות, שיש שהתירו לומר, יש שאסרו, ויש שהתירו לומר ללא ברכה כפסקו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

כמו כן אינני חפץ לדוש בנושא היחס למדינת ישראל  כ'אתחלתא דגאולה' שיש שמתנגדים נחרצות למונח זה, ויש חלקים רבים וטובים מציבור שומרי המצוות שרואים אכן בתקומתו של עם ישראל בארצו – התחלה של גאולה, שהמשכה הוא ביאת המשיח והגאולה השלמה.

גם שאלת הדגל, קדושתו, ותלייתו על גגות הבתים וכדומה, היא שאלה שיש בה מן הפוליטיקה המגזרית, ושוב, אין זה המקום להיכנס אליה.

לטעמי יחיה כל אחד באמונתו, כל עוד הוא מכבד את השני, ולא עושה פעולות הנתפסות כפוגעות במרחב הציבורי [אינני מדבר על אותם מטורפים ששורפים את הדגל, שכן הם אינם ראויים כלל ליחס].

הנקודה שחשובה בעיני, ואותה הייתי רוצה להציע היא ההתנהגות בבתי הכנסת ליום הזיכרון וליום העצמאות.

כאמור, אין כוונתי לתפילות שתוקנו ושעליהם יש מחלוקת מגזרים כמו ההלל ותפילה לשלום המדינה. אלא יחס כל שהוא לימים אלו – כל אחד בדרכו.

יפה היה בעיני לו היו כל בתי הכנסת מתכנסים למשל ביום הזיכרון ומוסרים שיעורים לעילוי נשמתם של החללים, כשהם מדגישים כי דברי התורה יהיו לעילוי נשמתם.

גם אם אין שיעורים, נכון היה לקרא פרק תהילים או משנה לאחר התפילה כדי לזכור את אלו שנלחמו עבורנו ומתו רק בגלל היותם יהודים.

ביום העצמאות חשוב היה לקרא פרק תהילים כמו 'מזמור לתודה', כדי להודות על  הניסים שנעשו לנו, או לערוך יום של שיעורי תורה כהודאה לה' על הישועה ועל התשועה. בשיעורים האלו יכולים הרבנים לדון בנושא של היחס ליום העצמאות, או אם הם מעדיפים רק לציין כי ביום הזה פקד ה' את עמו, עשה להם נסים ונפלאות, ואנו זוכים לשבת בארצנו וללמוד את תורתו בנחת ובשלווה.

חשוב לי להדגיש: אינני מתכוון חלילה לכל מגזר או ציבור מסויים. אין לי כל רצון להיכנס לנושא הפוליטי, ולהצביע על קבוצה כזו או אחרת. כוונתי ברמה האישית ביותר. בימים האלו ארע דבר גדול. גדול מאד. חשוב שלא נתעלם מכך. ה' לא השיב אותנו ארצה והפך אותנו למדינה בת מיליוני תושבים כדי שלא נבחין בכך. אסור לנו לטעמי להתעלם מכך.

אני מודע היטיב לאמירות כי במדינה נעשו גם דברים המנוגדים לתורה ולמצווות, ואינני מתעלם מכך. שוב, לא מדובר בעניין מגזרי, וכבודם של כולם יקר בעיני.

ועם זאת יחס דתי ואמוני לימים האלה בהחלט נדרש מאתנו.

עלינו כגבאים מוטלת הדרישה להעלות את הימים האלו שבעיני רבים נחשבים לימים בעל מוטיב חילוני או לאומי בלבד, לרמה של קדושה, ולנסות לנסוך בהם תוכן של רוחניות.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן