פורים במנהגי הקהילות

וורמיזא, לוב, ברלין, מרוקו, ותימן. מנהגים עתיקים ויפהפהיים מקהילות ישראל לחג הפורים, אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים?

 

א] ביום ז' באדר הוא יום פטירת משה רבינו ונהגו אנשי החברא קדישא בירושלים להתענות בו [לוח ארץ ישראל – חודש אדר], ויש שנהגו לעשות לימוד בלילו [ילקוט יוסף חלק ה עמוד רעד].
 
ב] בקהילת לוב נהגו לקרא בשבת זכור בנעימה מיוחדת את הפיוט 'מי כמוך'. עוד נהגו בקהילה זו בשבת זכור, שלאחר תפילת המוסף קוראים בצוותא את מגילת אסתר עם התרגום [נחלת אבות – מנהגי לוב עמוד קסב]
 
ג] בקהילת וורמיזא לא נהגו לומר את פסוק 'איש יהודי' בקול רם, אלא רק ביום הפורים ולא בלילה [ישמח ישראל עמוד נה].
 
ד] בקהילות שונות נהגו לקראת את הפסוקים "להיות כל איש שורר בביתו" פעמיים, פעם אחת בשין ימנית, ופעם בשין שמאלית. גם את המילה 'פורים' שבמגילה קוראים בקהלות אלו פעמיים, פעם אחת עם דגש ב- פ, ופעם בלי דגש [ישמח ישראל שם].
 
ה] במרוקו נהגו שבשמיעת שמם של מרדכי ואסתר אומרים "ברוך מרדכי, ברוכה אסתר", ובשמיעת שמם של המן וזרש אומרים "ארור המן, ארורה זרש" [נתיבות המערב עמוד 96]
 
ו] עוד נהגו בקהילת מרוקו לאכול פולים במוצאי תענית אסתר [שם]
 
ז] בחב"ד נהגו לעשות תפילת מנחה מוקדמת ולאחר מכן את סעודת הפורים [ספר המאמרים, עמוד 198]
 
ח] בספר של קהילת בעלז כתוב שיש מצווה למחות את שמו של עמלק גם מעל העצים והאבנים ולכן יש מנהג טוב להכות בעץ שעליו כתוב שם המן ועמלק [קימו וקבלו ע' נט].
 
ט] בקהילת לוב נהגו שבקריאת המגילה כאשר מזכירים את שם המן רוקעים הציבור ברגליהם, וכשמזכירים את המשפט "המן הרע הזה" מכים באצבעם על מילת המן, וכשמזכיר בעל הקורא את הפסוק "איש יהדוי היה בשושן הבירה – מוחאים כפים [נחלת אבות עמוד קסד].
 
י] בקהילת וורמיזא נהגו שבשבתות של ארבע הפרשיות מסדרים מפות, פרוכת וכיסאות מיוחדים לארבע פרשיות אלו [מנהגים דק"ק וורמיזא עמוד רנ].
 
יא] עוד מקהלת קודש וורמיזא: בכניסת פורים לאחר תפילת ערבית סמוך לחשיכה מביא אתו הממונה נרות קלועות נאות ומצויירות ומניחם על הדלפק היכן שנקראת המגילה. אז מביא השמש את המגילה, ומביאו לפרנס החודש, ופרנס החודש מביאו לשמש שיביאו לפלוני לקרות את המגילה. כאשר השמש מודיע לחזן בשם פרנס החודש שעליו לעלות – רק אז יכול הוא לעלות ולקרא המגילה [שם עמוד רנח].
 
יב] בקהילת מרוקו נהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים. לאחר תפילת שחרית אוכלים מאכל הנקרא ברבוכס, ויש שנהגו להכין תרנגול הודו מבושל לפורים, ויש שנהגו להכין חלות ובתוכם לתקוע ביצים [נתיבות המערב שם].
 
יג] עוד מנהגי מאכלים מקהילת מרוקו: נהגו להכין לביבות ממולאים בשר ושקדים לכבוד פורים, וכמו כן נהגו להכין חלות וכעכים בדמות סולמות וציפורים לכבוד החג [שם].
 
יד] בספרי הגאונים כתוב שנהגו לבקש רחמים בפורים שאין פורים דומה שלאר המועדות בסגולותיו, וכידוע אין אומרים בו הלל [סידור הגאונים והמקובלים עמוד יט].
 
טו] בקהילות תימן נהגו בתענית אסתר להתפלל את תפילת המנחה כשהם מעוטפים בטלית ומעוטרים בתפילין והטעם כדי להשלים מנין מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום [וביום זה אין אוכלים] – הלכה ערוכה עמוד סב.
 
טז] נהגו גם בקהלת תימן ללבוש בגדי שבת יום טוב [וזה כתוב אף ברמ"א], ולובשים הבגדים מבערב, ויבא לביתו וימצא נרות דולקים ושולחן ערוך ומיטה מוצעת [שם עמוד פט].
 
יז] המנהג להתחפש בפורים הוזכר לראשונה במאה ה- 13. הרב מזוז רבה של קהילת גרבא מטוניס טען כי מקורו הוא מקרנבלים של נוצרים שהיו מתחפשים בו ביום אידיהם [אם כי הוא לא מבטל אותו]. מאידך מזכיר שם, את מנהגו המופלא של הרמ"א שהיה מתחפש ביום פורים בבגדי עניים, ומבקש בכל בית לרחוץ ידיו כשהוא אומר שהוא עוד לא התפלל ערבית. בכך היה מזכיר לבני הבית להתפלל ערבית אותה היו עלולים לשכח מפני טרדתם בסעודת הפורים [סנסן ליאיר עמוד ריב]
 
יח] נהגו לאכול זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחבריו בבבל בשם הכל בו הובא בספר בשבילי המנהג עמוד קמז].
 
יט] בקהילת ברלין נהגו בתענית אסתר להעמיד קודם מנחה 2 קערות על השולחן בפתח בית הכנסת, אחת למחצית השקל, ואחת למעות פורים. עוד נהגו הקהל לומר "שם רשעים ירקב" כאשר החזן קורא בשם המן [חקרי מנהגים עמוד 133].
 
כ] בקהילת וורמיזא מסובבים הבחורים סביב המגדל עם אבוקות, והנערות מסתובבות עם מלבושי יום טוב. אחת מן הנערות לובשת בגדי כלה, כשלראשה זר פרחים, ואריג עם דוגמא של פסים עדינים והיא נקראת בפי חברותיה מלכה על שם אסתר המלכה , גם הן מסתובבות סביב המגדל 3 פעמים וחוזרות לעזרת הנשים [שם].
 
כא] בקהילת לוב נהגו שכששולחים להם משלוח מנות לא משיבים את הצלחת ריקה אלא מניחים בה סוכר או ביצים. עוד נהגו שהארוס שולח לארוסתו משלוח מנות עם מיני מתיקה ותכשיטים [שם].
 
כב] נהגו במרוקו כמו בקהלות רבות ליתן דמי פורים לילדים. עוד נהגו שם לקרא לבן הנולד בפורים מרדכי, ולבת הנולדת בפורים אסתר [שם].

 

 

תגובות   

0 #1 יהודי לוב לא נהגו "להרעיש" בזמן קריאת המגילהבנעטיה פדהצור 2013-02-14 19:10
סעיף ט' הוא טעות !
יהודי לוב, בשונה מקהילות ישראל, לא נהגו להרעיש בכלל בזמן אזכרת שמו של המן בזמן קריאת המגילה.
במקום זאת, ב-5 מקומות בלבד במגילה, על הצד החיובי, נהגו למחוא כפיים, לרקוע ברגליים ולקרוא יחד עם הקורא (שחוזר אח"כ על הקטע שוב):
איש יהודי היה בשושן הבירה
בלילה ההוא נדדה שנת המלך
ומרדכי יצא מלפני המלך
ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון
כי מרדכי היהודי משנה למלך

בסיום המגילה מוסיפים (חזן קורא והקהל עונה) 3 פעמים כל שורה:
קורא: ארור המן קהל: ברוך מרדכי
קורא: ברוך מרדכי קהל: ארור המן
קורא: ארורה זרש וושתי קהל: ברוכה אסתר
קורא: ברוכה אסתר קהל: אורה זרש וושתי
קורא: ארורים כל הרשים קהל: ברוכים של ישראל
קורא: ברוכים כל ישראל קהל: ארורים כל הרשעים
ולסיום: וגם חרבונה זכור לטוב

צריך לזכור שבאותם ימים, בתי הכנסת לא היו מוארים כמו היום ותוספת משמעותית שכזאת של מאות נרות הוסיפה אור לאווירה מיוחדת לבתי הכנסת.
ציטוט | דווח למנהל
0 #2 יהודי לוב נהגו להאיר את בית הכנסת עם נרות גדולים ומקושטיםבנעטיה פדהצור 2013-02-14 19:11
כ"כ (המקום לא מאפשר הכנסת טקסט ארוך מידי)

יהודי לוב נהגו להאיר את בית הכנסת לפני קריאת המגילה בנרות גדולים וצבעוניים (לפעמים בגודל של 40-50 ס"מ) מקושטים שנעשו ע"י אנשים מיוחדים בשווקים.
הנרות היו נקנים ע"י ההורים לילדים והם היו מדליקים אותם, וכל קוים הלכה למעשה הפסוק "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון".
ציטוט | דווח למנהל

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן