לקראת חג הפסח, נדב אחד מן המתפללים האמידים ארון קודש חדש מצופה זהב. עם סיום בניית הארון ביקש התורם כי נותיר את הארון ללא פרוכת, לדבריו [הנכונים, צריך לומר], ארון הקודש המפואר יפה יותר ללא פרוכת. האם יש להיענות לבקשתו?

 

אין להתיר להסיר את הפרוכת גם אם ארון הקודש יפה יותר ללא הפרוכת.

 

יסודו של מנהג ישראל לפרוס פרוכת על ארון הקודש חצוב בהררי קודש והוא עתיק מאד. בתוספות במסכת מגילה [דף כו] מצויין המנהג, והוא אינו לשם יופי או נוי סתם, אלא הוא מבטא את הנאמר בתורה בחומש שמות "והבדילה הפרוכת לכם, בין הקודש ובין קודש הקדשים". פרוכת בית הכנסת מבדילה בין בית הכנסת הקדוש, לספרי התורה שהם בבחינת קודש הקדשים.

 

בשו"ת זרע אמת מובא טעם נוסף שכמו שכלי הקודש היו מכוסים, כך גם ארון הקודש נדרש להיות מכוסה. בשו"ת תרומת הדשן כתב שהפרוכת מונחת לשם צניעות. ובשו"ת יחווה דעת הביא טעם נוסף, והוא שארון הקודש קדושתו חמורה ביותר, שהוא תשמיש קדושה, ואילו הפרוכת היא תשמיש של תשמיש. אם לא תהיה פרוכת, ייהנו האנשים מיפיו של ארון הקודש עצמו ונמצא שהם נהנים מן הקדושה ממש, כיוון שכך יש לפרוס פרוכת שהיא כאמור קדושה שניה.

 

לאור האמור, אין להתיר להסיר את הפרוכת שהרי מנהג ישראל הוא, ואין לשנות את המנהג כמו שכתב המהרי"ק [שורש ט], והרידב"ז [ג, תקל"ב]. לעיון נוסף והרחבה ראה בשו"ת יחווה דעת חלק ו, סימן ט, ובספר ילקו"י חלק ו עמוד שטו.