הרידב"ז בספר פאת השולחן כתב "אסור להדליק שמן שביעית על נר חנוכה דאסור להשתמש לאורה, והתורה אמרה לאכלה ולא להפסד". כלומר הדלקת הנר בשמן של שביעית לצורך נרות חנוכה, וכך בפשטות גם לבית הכנסת אינה מהווה הנאה לאדם והיא רק גורמת הפסד לשמן, ודבר זה אסור שנאמר בתורה 'לכם יהיה לאכלה' ודרשו חז"ל, 'לאכלה ולא להפסד, לאכלה ולא לשריפה'. ואמנם בספר תורת הארץ כתב במפורש לאסור הדלקת נר בבית הכנסת משמן של שביעית משום שאף שמותר ליהנות מן האור מכל מקום עיקר ההדלקה היא לכבוד בית הכנסת ולא לצורך ההנאה וזה כאמור אסור.

 

אמנם כתבו הפוסקים שמאחר שיש מצווה בהדלקתו לא נאמר בהא הכלל של 'לאכלה ולא להפסד', וכיוצא בדבר פסק בספר תורת השמיטה שמותר לצאת ידי חובת אתרוג של שביעית אף לכתחילה אף על פי שבנטילתו הוא מפסידו [במשמוש היד כמו שכתבה הגמרא במסכת סוכה]. והוסיפו על כך הפוסקים שלא ייתכן שלצורך הנאת רשות לאדם הותר להשתמש בפירות שביעית ואילו לדבר מצווה יאסר. נקודה נוספת היא שאף על פי שעיקר הדלקתו היא לכבוד בית הכנסת, בסופו של דבר יש גם לאדם הנאה מאורו, ועל כן יש להתיר. ודוגמא לדבר מצאנו בדברי הכתב סופר שהתיר הדלקת נר יארצייט ביום טוב [אל מול האוסרים שטוענים שהוא כ'הדלקת נר לבטלה'] בתנאי שמעמידים את הנר בחדר שאוכלים בו וממילא יש כאן הדלקה לצורך הנאת האדם. להרחבה בשאלה זו ראה בספר מנחת שלמה חלק א סימן מב, ילקו"י שביעית עמוד תט, ושביתת השדה עמוד קעא.