הבית יוסף [תחילת סימן קנד] כתב שבמקומות שאינם יכולים לעשות בית כנסת של קבע, אלא רק דרך ארעי בשכירות של חודש, אין בהם קדושה, ומותר אף לבנותם בגובה נמוך על אף שבאופן עקרוני נדרש בית הכנסת להיות הבנין הגבוה שבעיר.

 

בדברי הבית יוסף הללו דנו הפוסקים האם כוונת דבריו [שאין בו קדושה] היא גם בתוך זמן השכירות, כלומר כאשר הוא עדיין משמש כבית כנסת, או אולי רק כוונתו רק לאחר שפסק מלשמש כבית כנסת, שאז אין בו קדושה, אולם בתוך זמן השכירות קיימת בו עדיין קדושת בית הכנסת. בשו"ת מהר"י הלוי [סימן מו] וכן בשו"ת מהרי"ט [חלק ב סימן ד] הבינו שבית כנסת זה, על אף שהוא עראי, כל עוד הוא משמש כבית כנסת יש בו קדושה. כדבריהם נקטו גם רוב הפוסקים אם כי בשו"ת מהרי"ט צהלון ועוד משמע שלא כך. ומכל מקום מאחר שזו הכרעת רוב הפוסקים יש להחמיר בזה.

 

אמנם כאשר נעשה תנאי מראש יש להקל, שכן יש כאן שני צדדים להקל [ספק ספיקא]: א. יש דעות שמותר לעשות תנאי בבית כנסת. ב. גם לדעות שאוסרות, צריך לזכור שישנם במקרה זה דעות מיעוט שמתירות כפי שציינו לעיל.

 

חשוב להדגיש: גם כאשר עשו תנאי, והותר לאכול בבית כנסת כזה, יש איסור גמור לנהוג בו בקלות ראש כמו שכתב במשנה ברורה בביאור הלכה סימן קנא. להרחבה ומקורות נוספים ראה בספר הלכה ברורה חלק ז', אוצרות יוסף סימן יב.