המדור ההלכתי: האם ניתן למנות נער לגבאי כדי לחזק אצלו את ה'דימוי העצמי'?

 

שאלה

בבית הכנסת שלנו החליט בעל הקורא למנות את בנו לגבאי 'העליות לתורה' בשבת. הילד בן 13 ומספר מתפללים טענו, שאין ראוי למנות תפקיד נכבד כגבאי המעלה אנשים לתורה - נער כל כך צעיר. מאידך הבעל קורא הסביר כי הילד סובל מדימוי עצמי נמוך ועל כן הוא עושה זאת לטובתו. האם צדק האיש בטיעונו?

תשובה

לכתחילה אין למנות ילד לגבאות כזו, אולם במקרה שהדבר יועיל לו לרפואתו [גם הנפשית] הדבר מותר.

מקורות והרחבה

בעל קורא נדרש לקרא בתורה כאשר לצידו עומד גבאי, כך נכתב בשולחן ערוך [סימן קמא]: "אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור [שליח] כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור".

ובמשנה ברורה הוסיף: "נוהגים שהגבאי או הקונה... נקרא סגן... הוא כביכול במקום השם יתברך, שהוא מצווה לקרות לכל מי שירצה"... ובספר שער אפרים כתב ש"מזה יש ללמוד שיש לבחור לסגן איש נכבד ובעל מעשים טובים ודעת הבריות נוחה הימנו, שלא יחשדוהו שבשביל הנאת עצמו, או איזה סיבה יתמוך כבוד למי שאינו ראוי או בהיפוך".

אין ספק אם כן, שנער בן 13 לא עונה על שורת הקריטריונים הנ"ל, וממילא שלא ניתן למנותו לתפקיד נכבד זה.

גם מחילת הציבור לא תועיל במקרה כזה מפני שהגבאי כאמור עומד במקום השי"ת, ובזה לא מועילה מחילה. בנוסף ראוי להזכיר כי בשולחן ערוך [סימן נג] נאמר כי מפני כבוד הציבור לא מורידים לפני התיבה אלא מי שנתמנה זקנו, וכתב על כך המשנה ברורה שלא מועילה בכך מחילת הציבור. גם בעניינינו אם כן, לא תועיל מחילת הציבור.

למרות זאת, העובדה שהנער קיבל את המינו בשל מצבו הרפואי [דימוי עצמי נמוך הינו סימפטום למצוקה נפשית שגם נכנסת כמובן תחת קטגוריית 'רפואה'], מוציאה אותו מכלל דברי הפוסקים שדיברו באופן כללי, אולם במקום צורך כגון כאן, גם הם יאפשרו לנער כזה לשמש כגבאי בקריאת התורה. להרחבה ראה ספר חישוקי חמד, מסכת בכורות, עמ' שכו-שכח.