קנה עלייה ב- 50 ₪ ומבקש למוכרה ב- 500 ₪.

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: מדור הלכתי

פורסם ברביעי, 07 מאי 2014 01:57

נכתב על ידי הלכתי

שאלה

יעקב רכש עלייה מסויימת ב- 50 ₪, לאחר הקנייה ניגש אליו אחד המתפללים וביקש לקנות ממנו את העלייה. לדעתו יש בה פסוקים המועילים לסגולה מסויימת וכו'. יעקב לא התנגד אך דרש סכום של 500 ₪, כלומר פי עשרה מהמחיר המקורי. המתפלל הסכים וקנה את העלייה. אלא שאז הפך בית הכנסת למרקחה: המתפללים האחרים זעמו וטענו שאין לשמעון זכות למכור את העלייה שלו, ואילו שמעון טען כנגדם כי הוא קנה אותה והיא שלו לחלוטין. עם מי הצדק?

תשובה

הרב אלישיב ז"ל שנשאל שאלה זו השיב כי רשאי יעקב למכור את העלייה, שקנה אך יצטרך להפריש חלק מהרווחים לבית הכנסת.

הרחבה ומקורות

בספר עולת תמיד מתואר המקרה הבא: אדם קנה עלייה למשך שנה [למשל 'פתיחת ההיכל' למשך השנה כולה], וקבע עם גבאי בית הכנסת כי בכל חודש ישלם סכום מסויים. והנה באמצע השנה מת האיש. האם חייבים היורשים להמשיך לשלם? וכתב בספר הנ"ל כי הם אכן חייבים, אך קיימת בידם האפשרות למכור את המצווה, ואם מכרוה בפחות ממה שהתחייב הנפטר ישלימו החסר לקופת הקהל.

ומה הדין כאשר העלייה נמכרה ביותר? כותב ה'עולת תמיד' כי הריווח יגיע לקופת הקהל. אמנם בספר שיירי כנסת הגדולה כתוב כי הריווח מגיע ליורשים.

הרב אלישיב ז"ל פסק כדברי כנסת הגדולה שמותר להשתכר ממכירת העלייה, ומכאן שבמקרה שלנו מכירתו של יעקב תקיפה וכשירה, אולם הוסיף כי יצטרך להפריש חלק מהריווח לבית הכנסת.

נימוקו של הרב היה כי הקונה לא יכל למכור או לקנות את העלייה בביתו. כל הקנייה היתה על דעת כך שהוא יעלה לתורה בבית הכנסת בתוך הקהל הקדוש. נמצא שהריווח התאפשר 'בזכות' בית הכנסת, וממילא שגם הוא זכאי להיות שותף בריווח. הרב הוסיף כי כך גם תנוח קפידת הקהל... להרחבה ראה בספר קב ונקי עמ' סט.