חמשה עשר באב (ט"ו באב)

יום, שאירעו בו שישה אירועים משמחים:

א. מתי מדבר, שנידונו לכליה על חטא המרגים, פסקו למות.

ב. השבטים הותרו לבוא זה בזה.

ג. שבט בנימין הותר לבוא בקהל ישראל.

ד. הושע בן אלה ביטל את הזקיפים (פרדיסאות) שהושיב ירבעם על הדרכים, כדי למנוע את ישראל לעלות לרגל לירושלים.

ה. פסקו לכרות עצים למערכה (מכסה של אספקת עצים, שקיבלו על עצמן משפחות שונות בישראל).

ו. הרוגי ביתר ניתנו לקבורה. ובאירוע זה היה נס כפול: הבאתם לקבורה, והגופות נתגלו שלמות, אף על פי שהיו מוטלות בשדה (הברכה הרביעית בברכת המזון - ברכת "הטוב והמיטיב" - באה לציין זאת).

כיון שביום זה היו ישראל מטוהרים מעוונות, קבעוהו ליום חג לבנות ישראל: הן היו מחוללות בכרמים, ומי שלא היתה לו אשה היה הולך ובורר לו אחת מהן. כמאמרו של ר' שמעון בן גמליאל במשנה - "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים" (תענית ד ה). ולא רק בשל הסרת המחיצות הבין שבטיות ושבירת נטיות ההסתגרות של השבטים, אלא בשל המשמעות השויונית שהיתה לחג זה. המחוללות בכרמים נצטוו לצאת ב"כלי לבן שאולים", כלומר, בבגד שאינו שייך לה ואינו מצביע על ייחוסה, מעמדה ומצבה הכלכלי: "בת משיח מלחמה שואלת מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה לזה". היה בכך תיקון לאומי-סוציאלי רב חשיבות, שהצביע על חתירה למתן הזדמנות שוה לכל הבנות לבנות להן בית.

לתקנה זו של ביטול המחיצות בין השבטים הסמיכו גם את תקנת בנות צלפחד, שדרשו - וקיבלו - זכות ירוש לבנות, שלא היתה קיימת קודם לכן. בעקבות זאת יכלה עתה בת שבט אחד להתחתן עם בן שבט אחר, שהרי הוסר החשש שנחלה תעבור משבט לשבט. כך חוזקה תחושת הליכוד והאחדות בעם מול מגמות הבדלנות והפירוד, שהיו רווחות קודם לכן. על פי האגדה, היו בנות צלפחד בתולות ("צדקניות היו שלא נישאו") ומעמדן תקשר אפוא לבנות המחוללות: אף הן היו בתולות, שחיפשו חתנים להקים בית; ומכאן הכינוי "חג הבתולות", שניתן לט"ו באב במספר מקורות.

תחושת הליכוד גברה גם עם התרת בני שבט בנימין לבוא בקשרי חיתום עם שאר העם. איסור הנישואין עם בני שבט זה בא בעקבות מעשה פילגש בגבעה (שופטים פרקים יט, כ, כא), שבעטיו נשבעו בני ישראל לא לאתחתן בהם. בעקבות כך נוצר חשש, כי חרם הנישואין יביא להכחדת השבט כולו. כיצד מתירים את השבועה? נמצא מוצא: השבועה חלה רק על בני הדור שחטא, אך כל הדורות שלאחריו - אין החרם חל עליהם. כך הורשו אפוא בני בנימין "לחטוף" להם בנות מבנות שילה, שחוללו בכרמים בט"ו באב.

פעולה נוספת לאיחוי פלגי האומה היה ביטול שומרי הדרכים על ידי הושע בן אלה. שומרים אלה הוצבו על ידי ירבעם בן נבט, מלך ישראל, שחשש שחלקה השני של המלוכה - יהודה - תיבנה מהעלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה, ובכך יגבר כוחה של יהודה על כוחו. הזקיפים מנעו אפוא בכוח את העם מלעלות לרגל ובמקביל ניסה ירבעם למצוא תחליפים למקדש והציב פסלי עגלים בדן ובבית אל. כך הונצח הפילוג שהביא להתפשטות האלילות ולעבודה זרה, ורק המלך האחרון למלכי ישראל, הושע בן אלה, הרחיק בט"ו באב את הזקיפים, פתח את הדרך לירושלים לפני עולי הרגל, ובכך איחד שוב את הלבבות.

היות וט"ו באב הפך בפולקלור היהודי והישראלי ליום של זיווגים, שידוכים ואהבה, כדאי ליצור ערב קהילתי בנושא זה (שדכנות, מציאת בן/בת זוג, תנאים ומאפיינים לבניית בית יהודי וכדו') ניתן לערוך טיול לאזורי כרמים בו נערך בט"ו באב וביום הכיפורים טקס "ההיכרויות בלבן" ולהדפיס את תוכן ההיגד של בנות ישראל באותו יום.