חנוכה

חג לנצחון החשמונאים על היוונים, שבעקבותיו טוהר בית המקדש, הוחזרה החירות הדתית ובעקבותיה - המדינית (המאה השנייה לפנה"ס); וכדברי הרמב"ם ("הלכות חנוכה" פג): "בכ"ה בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד. והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. מפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונה ימים האלו שתחילתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהם הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הם הנקראים חנוכה והן אסורים בהספד ותענית כמו פורים". החג נמשך אפוא שמונה ימים (מכ"ה בכסלו עד ב' או ג' בטבת).

המערכה הראשונה של מלחמת החשמונאים ביוונים נסתיימה בכ"ה בכסלו, ותאריך זה הוא בין הטעמים, המסבירים את שם החג: חנו-כ"ה: בכ"ה בכסלו זכו למנוחה מאויביהם. אז נכנסו החשמונאים להיכל כדי לטהר ולהשיב את עבודת המקדש ליושנה, כמסופר בספר חשמונאים א ד: "ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טימאו אותו הגויים.. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים... ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'".

בימינו מקיימים את מצות החנוכה בהדלקת נרות, באמירת "הללו" ובתפילת "על הנסים". בלילה הראשון של החג מדליקים נר אחד, ובכל לילה מוסיפים והולכים עד שנמצאים מדליקים בליל שמיני שמונה נרות. זמן הדלקת הנר הוא עם צאת הכוכבים לאחר תפילת ערבית, ומשך ההדלקה - לפחות מחצית השעה. בלילה הראשון מברכים על ההדלקה שלוש ברכות: "להדליק נר של חנוכה"; "שעשה נסים לאבותינו"; "שהחיינו". ובשאר הלילות מברכים רק את שתי הברכות הראשונות. מניחים את הנרות ליד פתח הבית מבחוץ במקום בולט, כדי לפרסם את הנס. המקפידים מציבים את החנוכיה בפתח הבית משמאל לכניסה, כדי שהמזוזה תהיה לימין הנכנס והחנוכיה לשמאלו, וכך יהיה מוקף במצוות.

אסור לעשות כל שימוש אחר בנרות הללו, ולכן מדליקים את הנרות בנר מיוחד הקרוי "שמש". מצוה להדליק את המנורה בשמן זית מן המובחר אך גם נרות ושמנים אחרים כשרים להדלקה. הצבת הנרות מימין לשמאל, אך הדלקתם משמאל לימין. בעת ההדלקה אומרים: "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות" ושרים את הפיוט "מעוז צור ישועתי".

ביום שישי מדליקים את נרות חנוכה לפני נרות שבת, ויש להכין כמות שמן גדולה יותר או נרות גדולים במיוחד, שידלקו עד למחצית השעה אחר צאת הכוכבים. במוצאי שבת מדליקים בבית הכנסת תחילה את הנרות, ואחר עושים "הבדלה". ואילו בבית מבדילים - ואחר מדליקים נרות חנוכה.

אם לא הדליק עם צאת הכוכבים, מותר להדליק כל עוד בני הבית ערים, כדי שיהיה פרסום הנס; אם אינם ערים - מדליקים ואין מברכים; אם אין גבר שידליק - חובת האשה בכך.

בכל שמונת הימים קוראים את "הלל השלם" לאחר תפילת ה"עמידה" של שחרית, ומברכים לפני ה"הלל" ואחריו בכל אחת מתפילות ה"עמידה" ובכל עת שאומרים "ברכת המזון" שאחרי סעודות החג. מציינים את מהות החג בתפילת "על הנסים". בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים וחנוכת המזבח (נשוא).

קיימים בחנוכה מנהגים מיוחדים, המוסיפים לאוירתו: מטגנים סופגניות ולביבות בשמן כדי להזכיר את נס פך השמן; לילדים נותנים משחקים כדי לשעשעם; משחקים בסביבון; וכן נוהגים לחלק לילדים "דמי חנוכה".

בהרבה קהילות מקיימים מסיבות חנוכה, למבוגרים ולילדים, הכוללות הדלקת נרות, דברים מעניני דיומא (גבורה, התיוונות, חלקן של הנשים בנצחון וכדו'). מן הראוי להוציא חנוכיה מודלקת בשמן אל מחוץ לבית הכנסת וכן להתקין חנוכיה חשמלית מוארת על גג בית הכנסת או בחזיתו.

ראוי לארגן טיול בימי החג (חופשה מלימודים) לאזורי קרבות או לקברות המכבים (מודיעין), מערות בית גוברין וכדו'.

גם בחנוכה זוהי הזדמנות טובה להפוך את בית הכנסת לאטרקטיבי בעבור חוגים שאינם דתיים. זהו חג שמח, עממי, מדגיש מוטיבים לאומיים, ומלא בשירים ובפולקלור של מטעמים. כדאי אפוא להזמין את השכונה כולה, באמצעות מכתבים ודיוורור, למסיבת החג, לבוגרים ולילדים, להכין מתנות קטנות והפתעות ולמלא את המסיבה בתכנים ערכיים.

הגאון רבי יצחק מוולוזין דרש פעם בחנוכה: "שלוש הברכות, שאנו מברכים על נר חנוכה, מרומזות בפסוק מפורש בתורה (במדבר כא ח): "עשה לך שרף" - רמז לברכת 'להדליק נר של חנוכה'. "ושים אותו על נס" - רמז לברכת על הנסים. "וראה אותו וחי", - רמז לברכת "שהחיינו".

רבי ישראל מרוזין נכנס פעם בחנוכה אל בית מדרשו ומצא שם בחורים המשחקים ב"דמקה". כיון שראוהו, נתבהלו וביקשו להסתתר. אמר להם הרבי: "שחקו, שחקו, הלא חנוכה היום. אבל אל תשכחו את מוסר ההשכל מן המשחק: אסור לצעוד שני צעדים בבת אחת, ללכת - אפשר רק קדימה, ולאחר שמגיעים למעלה - כבר מותר ללכת לכל מקום שרוצים..." ("מאוצרנו הישן").