הגבאי מעד, חבר הועד טעה? מי צריך לשלם על הנזק? על המונחים שיפוי וביטוח והשימוש בהם

 

בפרק הקודם הזכרנו כי על חבר הועד לדאוג לכך כי כספי העמותה ינותבו לאפיקים הנכונים המשרתים את מטרות העמותה. מותר לטעות בתום לב, אולם אם חבר ועד, ולצורך הענין אם גבאי בית הכנסת החבר בועד, לא למד היטיב את הסוגיא הרלוונטית, וניתן לקבוע כי הוא התרשל וכתוצאה מכך גרם להפסד כספי של העמותה [בית הכנסת הפסיד את כל כספו], עשוי בהחלט בית המשפט לקבוע כי עליו לשאת בנזקים מכספו האישי.

 

מה פירושם של מילים אלו? בכל תאגיד עשויים המנהלים, או חברי הדירקטוריון להיחשף לתביעות השייכות לתחום תפקידם. ציינו את חובת הזהירות של חבר הוועד, ואמנם פעמים לא מעטות הוגשו תביעות נגד חברי ועד, מנהלים או מנכלי"ם כי הם לא פעלו כראוי, לא בחנו די את כדאיותה של העיסקה והם הפרו את חובת האמונים כלומר את החובה להימנע מניגוד ענינים או תחרות של החברה בה הם פועלים. בפרק הקודם הזכרנו את הזהירות הנדרשת מן הגבאי לא לשכור חברה קבלנית השייכת לבן משפחתו הקרוב, או לקדם ענין שיש בו כדי להועיל לטובתו האישית.

 

הזהירות הזו הינה דבר מתבקש ועם זאת היא עשויה לעיתים לחסום ולעכב את פועלם, רעיונותיהם, וחזונם של חברי הועד. הם ימצאו את עצמם כל העת תחת החשש כי הנה מגיעה התביעה התורנית, התלונה החדשה, והחקירה המפחידה. במילים אחרות הם לא יוכלו לפעול בחופשיות. לצורך כך מאפשר החוק לחברה להגן על חבריה באמצעות שיפוי וביטוח, כלומר לבטח את העובד מכל תביעה עתידית.

 

אין ספק כי מדובר בדואליות בעייתית המחזיקה את החבל בשני קצותיו. מחד חשוב מאד שהעובד ידע כי אין הוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו והוא עלול להיחשף לתביעות במקרה ויפר את האמון שניתן לו, ומאידך, אי אפשר גם 'לקצץ את כנפיו', ולהותיר אותו ללא יכולת אמיתית לפעול כשהוא חושש כל העת מפני תביעה בגין רשלנות או טענה לחוסר שימת לב.

 

את ההגנה על חבר הוועד מאפשר החוק ליישם בשני דרכים כאמור: שיפוי וביטוח. שיפוי פירושו הוא כי החברה רשאית להבטיח לעובדיה, עוד טרם עבודתם כי היא מתחייבת לעמוד בכל הוצאות כספיות שיגיעו בגין תשלומים משפטיים, ולמשל שכר עורכי דין, אגרות משפט וכדומה. בצד היתר זה ממעט החוק את ההשתתפות בהוצאות המשפטיות למקרים בהם הורשע העובד באישום פלילי, אז לא תהא החברה רשאית להשתתף בהוצאותיו.

 

הדרך השניה היא ביטוח. אם התברר כפי שצויין בסוף הפרק הקודם כי העובד לא פעל באופן הזהיר והראוי כלפי החברה, התרשל במילוי תפקידו וגרם לנזק כספי, תהיה החברה רשאית להשתתף עמו בהוצאות החלים עליו בגין ההפסד הכספי שגרם. גם כאן החוק מגביל וממעט מקרים בהם העובד פעל מתוך כוונת זדון, פזיזות [להבדיל מרשלנות], פעולה מתוך כוונה לרווח אישי, או קנס שהושת עליו.

 

היתר זה כפוף לאישור של האסיפה הכללית ולקביעת הוראות מתאימות לכך בתקנון העמותה.

 

מאחר שמאמר זה מופנה לעמותות המפעילות בתי כנסת, נדמה כי ברוב המקרים אין צורך בשיפוי וביטוח [המלצה בלבד], אולם במקומות גדולים הכוללים חברי עמותה רבים, ובעלי תפקידים מגוונים שאחראים על פיתוחם של מוסדות רבים בתוך העמותה כדאי לחשוב על דרך פעולה כזו.