מספרים על דרשן מפורסם שהסתובב בעיירות במזרח אירופה ובכל מקום שנחה רגלו נשא דרשה בבתי הכנסת המקומיים. מכיון שזכרונו הקצר לא סייע בידו לדרוש בכל פעם בנושא אחר, בחר מיודענו בנושא הכי "חם ובוער" שתמיד הוא רלוונטי וטעון שיפור "המחלוקת". אך חששו הצודק שאם יפרסמו במודעות שהדרשה בנושא "מחלוקת", יבואו מיעוט אנשים ואולי אף תיחסם דרכו ע"י הגבאים, לכן בכל פעם סיפק הדרשן כותרת אחרת לדרשה, הציבור בא בהמוניו והדרשן החל לתת קולו בנושא המדובר במשפט אחד או שניים, ואז לפתע כאילו מבלי משים שמט הדרשן את מטפחתו שנפלה לארץ, התבונן בעיניים נוגות אל המטפחת והתכופף להרימה תוך שהוא פונה אל הקהל "מזל שהיא לא נבלעה לי באדמה כקורח ועדתו שנבלעו באדמה", והמשיך מיד "ואם כבר הזכרנו את קורח..." וכאן באה דרשתו הקבועה בעניין המחלוקת, מה חומרתה וכיצד להינצל ממנה.

 

בית כנסת מתוקף היותו אתר ציבורי מהווה לעיתים אתגר לגבאים ולאנשי המקום בטיפול במחלוקות הנוצרות באופן טבעי, לעיתים ויכוח קטן ולעיתים מחלוקת של ממש עד כדי סכנת פילוג ח"ו.

 

 

א. לא להיבהל מהיווצרות מחלוקת, התופעה טבעית ואינה משונה כלל.

ב. מינוי וועד לבית הכנסת (עדיף מספר לא זוגי).

ג. מינוי רב לבית הכנסת (וקביעת סמכויות).

ד. הכנת מסמך מנוילן של סדר הקדימויות בעלייה לתורה וקביעת שליח הצבור כפי שמופיע בספרי ההלכה.

ה. קביעת תקנון ברור לבית הכנסת במגוון הנושאים שעלולה להיווצר אי בהירות כלפיהם (נוסח התפילה והתוספות, מקומות מסומנים, קידושים ושמחות, אירועים פרטיים וכו').

ו. רישום ברור של מקבלי העליות וחלוקה שוויונית.

ז. דיווח לציבור באופן שוטף על ההוצאות וההכנסות לפרטיהן. 

ח. לעולם לא להעיר הערה באופן ציבורי אלא רק באופן אישי ובצורה עניינית.

ט. ישיבה לחשיבה משותפת של הוועד והגבאי (והרב) ניתוח המצב וחשיבה קדימה למניעת סכסוכים וקידום בית הכנסת.

י. לזכור שאנו שלוחי הצבור ומתפקידנו להבין את צרכי הפרט ולפעול לשם שמים.

 

 

רוב הויכוחים או אי ההסכמות נפטרים במקום, תפקידנו לדאוג שלא תשאר טינה בצד המוותר אלא הכל ייעשה ברוח טובה. במדה והסכסוך יותר רציני ניתן לפטור אותו בעזרת הרב או וועד בית הכנסת שמקבל את ההחלטות. 

בסכסוכים שגובשו לקבוצות מפולגות יש לנו חמשה אפשרויות לפתרון: משא ומתן, גישור, פישור, בוררות, שפיטה. אנו צריכים לפעול לפי סדר האפשרויות, ככל שאנו מתקדמים בלית ברירה לקראת האפשרות האחרונה של שפיטה, אנו מאבדים שליטה על המהלך ותוכן הדברים וכמובן על הפתרון המוסכם.

בכל מצב אנו צריכים לשדר כלפי חוץ ולנפשנו פנימה שאין לנו עניין אישי בסכסוך ואך ורק טובת בית הכנסת עומדת לנגד עינינו.

 

 

  

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kipur/are1.html

 

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=1691