רבי שלמה לא התכוון שהניו-איג'יות תהפוך למטרה בפני עצמה

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשבת, 10 דצמבר 2016 20:08

נכתב על ידי דוד דואק

התבקשתי לייחד את טורי החודשי לנושא 'מנייני קרליבך' המבוססים כידוע על דרכו ושירתו של רבי שלמה קרליבך זכרו לברכה.

לפני שאגע בלב העניין הייתי רוצה לכתוב שני סיפורים אודות האיש, ודרכם לתרום את חלקי לנושא המרתק הזה ששמו 'קרליבך ובתי כנסת'.

פעם אחת הסתובב יהודי בהארלם, ברובע השחור והמפחיד שבארה"ב.

כצפוי, ניגשו ליהודים כמה כושים והציגו בפניו את הברירה הפשוטה – מוות או כסף. כמו כל אדם שפוי, הוציא היהודי את ארנקו כדי לרוקן אותו לידיהם של אנשי הכנופיה.

היהודי פותח את הארנק ובכיס השקוף של הארנק שכנה תמונתו של שלמה קרליבך. מי זה? שואל ראש הכנופיה, והיהודי עונה: זה הרב שלי, רבי שלמה קרליבך.

השחור הענק התבונן שוב בתמונה, ריכך את קולו ואמר: האיש הזה הכניס לי חיים. כשהייתי צעיר ויושב בלילות ליד מדורות, עם הומלסים נוספים, היה הוא מגיע אלינו, מחבק אותנו, מביא לנו אוכל. אם אתה תלמיד שלו, אנחנו לא לוקחים ממך כסף. לך לשלום.

סיפור נוסף מהודייה רוסיה קשישה שחיה בברית המעוצות טרום נפילת מסך הברזל. בימים אלו נהג לבקר א תהיהודים במקום באופן קבוע שלמה קרליבך. הביקורים אז ברוסיה של הקומוניזם היו בגדר 'סכנת נפשות' אבל קרליבך לא נרתע. באחת מנסיעותיו הוא הגיע לברית המועצות עם סידור תפילה. בית הכנסת היה מלא מפה לפה, ור' שלמה ביקש לחלק לכל אחד מהיהודים שהגיעו פיסת יהדות. הוא קרע את הסידור שלו דפים דפים, והעניק לכל אחד דף.

הוא גם נתן את התפילין שהיו אתו. עם תום החלוקה ניגש אליו יהודי נוסף: אני לא קיבלתי. קרליבך הסיר את הכיפה מעל ראשו, הגיש אותה לאיש: קח, גם זה סמל יהודי. כשהגיע ר' שלמה לשדה התעופה זיהה יהודי אמריקני מתפלל כשהוא מעוטר בתפיליו. קרליבך ניגש אליו וביקש להשתמש בתפיליו כשיסיים. איש העסקים האמריקני התבונן בהיפי, המזוקן וגלוי הראש ואמר: It's not the Gentiles, זה לא מיועד לגויים...

אלו שני הסיפורים ומהם אני רוצה להתקדם.

אין ספק שרבי שלמה יצר תנועה חשובה בעלת תודעה יהודית מהמעלה הראשונה. הוא מגיע לברית המועצות, נותן לאשה יהודייה דף מסידור יהודי, נותן את התפילין שלו ליהודי נוסף, זו היא הפצת היהדות היפה והמרגשת ביותר.

אבל אז מגיע הסיפור הראשון, על הכושי. אינני מזלזל חלילה בכך שקרליבך נתן אוכל לשחורים הומלסים. זהו דבר גדול. אבל הקשר האוניברסלי הזה אינו דווקא יהודי אלא הוא מבוסס יותר על האמונה בבני אדם, בשוויון, בהומניות, אלמנטים וערכים שאיפיינו את שנות ה-60, או בשמם המוכר יותר ילדי הפרחים.

חשוב לי לומר שאינני מזלזל בכך ברבי שלמה, ואני מאמין שהוא עשה זאת לשם שמים וכו', אבל תנועה שצומחת לאור ערכים כאלו היא תנועה כללית יותר ולאו דווקא יהודית. יש כאלו שיגידו אז מה בכך? אבל ייתכן שניתן גם לומר שזה משהו אחר, ולאו דווקא מסמל את הדרך הנכונה בעבודת ה'.

השאלה הזו מגיעה גם לבתי הכנסת.

האם המוזיקה השירה והניגונים מגיעים ממקור טהור או מרצון לניו-אייגיות ששוטפת כעת את העולם. נכון שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל צריך בכל זאת לדעת שהמטרה בסוף היא להתקרב לה', ולא השירים והניגונים עצמם.

הניו איג'יות עצמה אינה מטרה, וגם לא ההיפיות. אם הם מקרבים לה' זה בסדר. אני סבור שזו היתה מטרתו של רבי שלמה וכדאי שכולנו נזכור אותה.