ספר התורה לא שייך לנו, אנחנו רק שואלים

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בשלישי, 28 אוקטובר 2014 12:01

נכתב על ידי דוד דואק

בטור זה הייתי מבקש לייחד את הדיבור על בעייה אליה נתוודעתי מגבאי חבר, שסיפר לי כי היא קיימת גם בקהילות נוספות. אצלינו על כל פנים לא נתקלתי בבעייה הזו, כפי שאסביר מיד.

מדובר על ספרי התורה. לא כפי שמקובל לחשוב ספרי התורה הנמצאים בארונות הקודש, אינם שייכים על פי רוב לבתי הכנסת, אלא לתורמים שרק משאילים אותם לקהילה. מדובר באדם שהזמין אצל סופר סת"ם ספר תורה כדי לקיים את מצוות 'ועתה כתבו לכם', ולאחר שהושלם הספר הניח אותו למשמרת בבית הכנסת. גם כאשר נערכת הכנסת ספר תורה לבית הכנסת אין פירושה שהספר עובר לחזקת בית הכנסת אלא רק שהוא מוכנס לשם, כהשאלה.

ספר תורה זה נשאר רכושו של התורם, אלא שהוא מטבע הדברים רוצה היה שיקראו בספר התורה שלו, שכן בכך יעלה הדבר לזכותו. זו הסיבה שעל ספר התורה כתוב פעמים רבות כי הספר שייך לתורם וליורשיו, וכי הוא מושאל לבית הכנסת בלבד.

אלא שמצב זה יוצר מספר בעיות.

בבית הכנסת של ידידי הושאל ספר תורה כזה, מהודר בתכלית ההידור. כאשר עלתה השאלה של ארגון הכנסת ספר התורה הבין התורם כי בית הכנסת הוא זה שישא בעלויות ההכנסה. ספר התורה אותו הוא משאיל לבית הכנסת שווה עשרות אלפי דולרים, והוצאות ההכנסה הזניחות לטעמו, אינן צריכות להיות מוטלות עליו.

אלא שידידי הגבאי התנגד. הוא טען שאם היה ספר התורה שיך לבית הכנסת באופן מלא, היה שמח לממן את המסיבה, אך מאחר שהוא רק 'שואל', ובמובן מסויים עושה טובה לבעל הספר שזוכה שיקראו בספרו הוא אינו צריך לממן גם את חגיגת ההכנסה.

וויכוח נוסף התעורר בשאלת הביטוח.

ספרי התורה כידוע הם מוצר יקר ערך השווה עשרות אלפי או מאות אלפי שקלים. מטבע הדברים הם מהווים פירצה לגנבים שמנסים לפרוץ את ארון הקודש ולמכור את ספר התורה בשוק השחור. ספרי התורה, ברוב בתי הכנסת, מונחים בשנים האחרונות בתוך ארון פלדה הנעול במנעול רב בריח המקשה מאד על פורצים למיניהם. אלא ששוויו הרב של ספר התורה, כמו גם ערכו הסגולי, הרוחני, ולפעמים גם הסנטימנטלי מביא הרבה מגבאי בתי הכנסת אל חברות הביטוח כדי לבטח את הספר.

מצבו הכלכלי של בית הכנסת של ידידי לא היה בכי טוב, ולאחר שנים שהוא ביטח את ספר התורה החליט כי אין בכוחו לעשות זאת. מדובר בסכום של 1500 שקלים לשנה, שהוא אמנם אינו  סכום גבוה, אך למוסד שמתקשה לשלם אפילו את חשבון החשמל, הוא סכום עצום.

הגבאי התקשר לבעל הספר והודיע לו כי הוא אינו מוכן לשלם מכאן ואילך את הביטוח. בעל הספר כעס, ואיים כי הוא יטול את הספר בחזרה. רכישת הספר היתה יקרה לו ערכית, והוא מבקש להיות בטוח כי אם ייגנב הספר, יוכנס ספר אחר במקומו. אלא שידידי הגבאי לא נכנע, והסביר לאיש כי אין בידו לשלם את 1500 השקלים והוא רשאי אם הוא חפץ בכך ליטול את הספר.

עברו חדשים אחדים מאז והאיש לא הגיע. הגבאי הסביר לי כי הוא הבין שעדיף לו שהספר יישאר בבית כנסת בו יקראו מתוכו מידי שבת, מאשר בבית כנסת גדול ועשיר – עם ביטוח אמנם – אך שהשימוש היחיד שיהיה בו יהיה פעם בשנה בשמחת תורה.

לדעתי צדק ידידי הגבאי. הוא אינו חייב לבטח את הספר כאשר הוא אינו שלו. מאחר שלדעתו הארון בטוח באופן סביר מפני גנבים, והביטוח אינו אלא אקסטרה המניחה את הדעת, מוטל תשלומו על בעל הספר.  כפי שציינתי בעייה זו אינה רלוונטית אצלינו מאחר שספרי התורה שלנו שייכים לנו לאחר שנתרמו על ידי שנים ממקימי בית הכנסת לפני שנים רבות.