בלוגבאי - מפעל המתכת שנפתח בשבת

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: בלוגבאי

פורסם בחמישי, 12 דצמבר 2013 11:39

נכתב על ידי דוד דואק

בית הכנסת היה מואר בעשרות מנורות מבהיקות וחדשות. ניכר היה שארוע חשוב עומד להתקיים במקום, אלא שזר לו היה נקלע למקום, היה מגלה להפתעתו כי מתפללי בית הכנסת המקומיים, אלו שנוהגים לפקוד את המקום באורח קבע, מופתעים בדיוק כמוהו משפע האור והמנורות החדשות שהותקנו כפי הנראה בשעות הצהריים בהם היה בית הכנסת ריק. גם הזמנתו של הרב לכל בני הקהילה להתקבץ בערב בהיכל בית הכנסת לא הוסיפה הסבר לארועים התמוהים.

כאשר היה כבר בית הכנסת מלא מפה אל פה, וגם עזרת הנשים אוכלסה כמעט כמו בימים נוראים הופיע הרב בפתח בית הכנסת ועלה אל הבימה המוגבהת. הס הושלך בקהל והכל תלו עיניים ממתינות בפיו של הרב. הרב הוציא מנרתיק הטלית שאחז בידו קיטל – בגד לבן אותו נוהגים ללבוש בימים הנוראים והתעטף בו. האנשים הביטו ברבם בעיניים מעט חרדות: מדוע החליט הרב לעטות בגד לבן בסתם יום חולין של חודש ניסן? הם לא היו צריכים להמתין זמן רב. הרב התעטף גם בטלית והחל לקרא בקול פסוקים מן החומש.

האנשים ניסו לעקוב אחרי תוכן הפסוקים ועד מהרה הם זיהו כי הרב קורא את הפסוקים העוסקים בשמירת השבת מתוך עשרת הדיברות "זכור את יום השבת לקדשו" וכו'. תמיהתם של האנשים גדלה שבעתיים: מה לפסוקים אלו ולבגד הלבן אותו חובש הרב, ומה לכל זה ולשפעת האורה החדשה בבית הכנסת?

הרב סיים לקרא את הפסוקים, דפק על הבמה והודיע כי הו מבקש לקיים כעת מכירה. מה יימכר? מנורות. כל מנורה תימכר ב- 500 ₪. האנשים ידעו כי רבם הינו אדם מיושב ושקול, והבינו כי דעתו כפי הנראה לא נטרפה עליו, אך בכל זאת נשמעו קולות מן הקהל שביקשו מן הרב הסבר למתרחש.

הרב ניאות להסביר. בעיר בו הם מתגוררים קיים מפעל גדול של כלי מתכת. האנשים הנהנו, הן רובם עבדו שם. רוב משפחות הקהילה התפרנסו בדרך ישירה או עקיפה מן המפעל הגדול שבראשו עמד יהודי עשיר שאף היה מגיע מעת לעת – בעיקר בחגים – לבית הכנסת.

יהודי עשיר זה, גילה הרב, רכש לא מכבר מפעל נוסף – לייצור מנורות. חלק המתכת המיוצרים במפעל המקומי יישלחו למפעל המנורות ושם יעוצבו מחדש כבתי מנורה. אלא שבמפעל החדש החליט הבעלים יעבדו גם בשבת. כדי להגדיל את התפוקה, החליט האיש כי לא רק שמפעל המנורות החדש יפעל בשבת, אלא גם מפעל המתכת יעבוד סביב השעון, אם כי ליהודים דתיים תינתן אפשרות שלא לעבוד בשבת.

לפני שלשה ימים, סיפר הרב, הופיע העשיר אצלי בבית, סיפר לי על רכישתו החדשה וביקש את ברכתי. הוא אף הודיע כי הוא מבקש לתרום מנורות חדשות ומהודרות לתקרת בית הכנסת לכבוד חנוכת המפעל. לאחר שיחה קצרה ובירורים נוספים התבררו תכניותיו של האיש, ואני סירבתי בכל תוקף לקבל הצעתו ואף התרעתי בפניו ונזפתי בו על תכניותיו הנלוזות. בשלב הזה הפך העשיר ממבקר חביב ונכנע לאיש עסקים קר ועז פנים והוא הודיע לי כי אין הוא חייב לי מאום, ואם חפץ אני בטובת קהילתי מוטב יהיה לי לשתוק ולא לעורר מהומה.

כבר למחרת ניגשתי לאחד מחנויות התאורה הגדולות בארץ, ולאחר שביררתי כי הם שומרים על השבת, רכשתי כמות מסחרית של מנורות לתקרת בית הכנסת, ומכאן התאורה הגדולה. כעת מבקש אני ממכם לא להיכנע לתכתיביו של האיש, ולא לקבל את העובדה כי המפעל בו עבדתם עד עתה יעבוד בשבת.

האנשים הביטו ברבם, והנהו בראשם. הם קיבלו את דבריו ללא עוררין ועד מהרה נקנו כל המנורות עליהם שילם הרב בכספו האישי על ידי המתפללים. עד מהרה התארגן וועד מבין המתפללים, ונציגיו פנו לאיש העשיר והודיעו לו כי אם לא יחזור מתכניותיו, הם אינם מתכוננים להמשיך לעבוד תחתיו, ומלבד זאת הוא ינודה מן הקהילה ולא יוכל לדרוך יותר בבית הכנסת.

סופו הטוב של הסיפור הוא שהאיש נכנע, ומפעל המתכת שבבעלותו המשיך לשבות בשבת קודש.