חודש חשון אינו משופע בחגים וממילא שאינו מיוחד במנהגיו הרבים. מסיבה זו בחרנו הפעם לאחד את שני המדורים: "מנהגי קהילות" ו"עולם כמנהגו נוהג" לרשימה אחת.

 

א.       כאשר חל ראש חודש בשבת [כמו השנה] יש להזכיר את תפילת 'יעלה ויבא' בתפילות השבת, ובמוסף של שבת מתפללים 'מוסף לראש חודש ושבת'. כמו כן אין אומרים 'צדקתך' במנחה.

 

ב.       מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את קריאת התורה המתאימה לאותה שבוע [ולצורך העניין – פרשת נח], ובספר השני קוראים בפרשת פנחס 'וביום השבת.. ובראשי חדשיכם.. עד ונסכו". מפטירים 'השמים כסאי' מישעיהו סו.

 

ג.        ביום ז במרחשוון מתחילים לשאול טל ומטר בתפילה, כלומר בברכת 'ברך עלינו' שבתפילת שמונה עשרה אומרים 'ותן טל ומטר לברכה' במקום 'ותן ברכה'. לפי הספרדים כל הברכה משתנית, ובמקום לומר 'ברכינו' אומרים 'ברך עלינו'. יש שנהגו שלא לומר בו תחנון.

 

ד.       אם אמר בטעות 'ותן ברכה' או 'ברכנו' ועדיין לא סיים את הברכה יאמר את הברכה הנכונה, אך אם כבר חתם את השם ימשיך בתפילתו ובברכת 'שמע קולינו' יאמר 'ותן טל ומטר לברכה'. [ויש שאמרו שיאמר זאת קודם ברכת 'תקע בשופר' אם עדיין אל התחיל אותה].  אם סיים גם את ברכת 'שמע קולנו' יחזור לברכת 'ברך עלינו' ויאמר משם כראוי לפי הסדר. אם כבר אמר את 'יהיו לרצון' השני – חוזר לראש התפילה.

 

ה.       נסתפק אם אמר 'ותן טל ומטר', אם כבר עברו תשעים יום, והוא הורגל בלשונו – אנו תולים שמן הסתם אמר 'ותן טל ומטר', אך אם לא עברו תשעים יום, נחשב הוא שלא אמר.

 

ו.        בן חו"ל שבא לארץ ישראל, או להיפך, אם דעתו לשוב באותה שנה למקום מגוריו מתחיל לומר 'ותן טל ומטר' כמנהג המקום שיצא ממנו, ואם לאו אומר כמנהג המקום בוהוא נמצא.

 

ז.        נתפשט המנהג להתענות בה"ב כלומר ימי שני חמישי ושני, בשבוע הראשון שחודשים אייר וחשוון כלומר לאחר פסח ולאחר סוכות [ויש שנהגו בחשוון להמתין עד לאחר יז בו]. הספרדים לעומת זאת לא נהגו להתענות. גם אלו שלא מתענים יש שכתבו שרצוי שלא יאכלו בשר או ישתו יין בימים אלו.

 

ח.       הסיבה לתעניות אלו היא מפני שמא מתוך השמחה שבמועד באו לידי עבירה ועל כן מתענים לכפרה, ועוד שלאחר סוכות ופסח משתנה מזג האוויר והדבר מזיק לגוף, ומתענים כדי שיחזק ה' את גופינו.

 

ט.       נהגו להכריז בשבת שלפני התענית ולברך ברכת מי שבירך לכל מי שיתענה.

 

י.        בשנים האחרונות נתמעטו המתענים בתעניות אלו מפני החולשה שירדה על הציבור.

 

יא.     ביום יא בחשוון הוא יום פטירתה של רחל אמנו, והמוני בית ישראל נוהגים לעלות ולפקוד את מקום קבורתה בבית לחם, ולהתפלל לישועתם ולישועת כלל ישראל.

 

 

יב.     מראש חודש חשוון ועד יום א שלאחר חודש אייר נהגו בקהילת וורמייזא לומר את שיר הייחוד לשחרית לאחר תהילים, ומראש חודש אייר ועד ראש חודש חשוון היו אומרים את שיר הייחוד אחרי התפילה קודם אמירת מזמור פג שבתהילים [מנהגות וורמייזא עמ' שלו].

 

יג.      יש שנהגו שלא להתחתן ולא להתחיל דבר חדש או נסיעה רחוקה בימי א, ג, ו- ה בחודש [דבר בעתו עמ' 280].

 

יד.     יש שאמרו שסכנה להישבע אפילו על דבר אמת בתאריך של ג במרחשוון [דבר בעיתו שם].

 

טו.     נוהג היה החתם סופר לומר בכל ערב ראש חודש תפילת יום כיפור קטן מלבד בערב ראש חודש תשרי, חשוון, טבת, ואייר [סימן חטא"ת] – מנהגי רבותינו עמ' שעו.

 

טז.     עוד היה נוהג החת"ס בפרשבורג שאת תעניות בה"ב לא היה מתחיל קודם יז בחשוון.

 

יז.      בקהילת וורמייזא היו מוכרים את ספרי התורה של חנוכה, פורים, ו'ויחל', בערב ראש חודש חשוון [מנהגים דק"ק וורמייזא עמ' רכ].

 

יח.     כשהיו מברכים את החודש בוורמייזא היו אומרים 'חשוון' ולא 'מרחשוון'.  עוד נהגו בוורמייזא שבשבת מברכים של חודש כסליו מנגנים את 'יחדשהו' במנגינה של 'מעוז צור'.

 

יט.     היו בלוב נוהגים לומר את הפתגם הבא: חשון – חט באלך לרושאן ולביבאן [בחודש חשוון מנשבות רוחות, שים לב לתקן חלונות ודלתות] – נחלת אבות עמ' רסה.

 

כ.       יש שנהגו במרוקו שלא אומרים תחנון ביום ז בחשוון שהוא היום בו מתחילים לומר 'ותן טל ומטר' [נתיבות המערב עמ' 47].