חודש תמוז אינו משופע בחגים וממילא שאינו מיוחד במנהגיו הרבים. מסיבה זו בחרנו הפעם לאחד את שני המדורים: "מנהגי קהילות" ו"עולם כמנהגו נוהג" לרשימה אחת.

 

א. מותר לעשות נישואין בחודש תמוז עד לשבעה עשר בו, אם כי ראוי לקבוע את זמן החתונה כך ששבעת ימי המשתה יסתיימו קודם שבעה עשר בתמוז.

 

ב. יש שכתבו שכאשר חל יום ט' בתמוז ביום שישי – ראוי להתענות בו. כמו כן יש שנהגו להתענות בערב שבת פרשת חוקת.

 

ג. בשבת קודם שבעה עשר בתמוז נהגו הספרדים כי בתפילת מנחה מכריז החזן על הצום שיחול ביום כך וכך. האשכנזים וקהילות רבות נוספות לא נהגו כך היום.

 

ד. יום שבעה עשר בתמוז הוא יום תענית המתחיל מעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.

 

ה. אומרים תפילת 'עננו' בתפילת העמידה בתוך ברכת 'שומע תפילה'. אולם השליח ציבור אומר 'עננו' בחזרת הש"ץ גם בשחרית וגם במנחה כברכה בפני עצמה. אם שכח הש"ץ לומר ונזכר בתוך 'רפאנו' יחזור ויאמרה כברכה בפני עצמה, אולם אם כבר חתם את ברכת רפאנו יאמרה כיחיד בתוך ברכת 'שומע תפילה'.

 

ו. לאחר תפילת שחרית אומרים סליחות כמו הנוסח הנדפס בסידורים [ויש הבדל בזה בין האשכנזים לספרדים]. גם אצל האשכנזים יש שני מנהגים: יש שאומרים אותם בחזרת הש"ץ בתוך ברכת 'סלח לנו', ויש שאומרים אותם לאחר תפילת הש"ץ.

 

ז. אומרים תחנון לאחר הסליחות, ואם יש ברית מילה בבית הכנסת אומרים סליחות, אך אין אומרים תחנון.

 

ח. גם אם לא חל י"ז בתמוז ביום שני או חמישי, מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה עולים בפרשת כי תשא אך לא מפטירין.

 

ט. במנחה עולים גם כן שלשה עולים וקוראים פרשת 'ויחל' ב'כי תשא' ומפטירין 'דרשו ה' בהמצאו' [ישעיהו נה-ו]. אם כי יש מן הספרדים שלא נהגו להפטיר.

י. בשעת קריאת התורה צריכים להיות לכתחילה לפחות ששה מתענים, אך בדיעבד מספיקים שלשה מתענים.

 

יא. נהגו האשכנזים שבשעה שקורא הבעל קורא את פרשת ויחל ומגיע למילים 'שוב מחרון אפך' וכן ל'י"ג מידות' ולפסוק 'וסלחת' אומרים אותו הקהל בקול רם במנגינה מיוחדת, ואחר כך החזן חוזר וקורא אותם בקולו לפי מנגינת טעמי המקרא הרגילים.

 

יב. מי שאינו מתענה שלא יהיה שליח ציבור ולא יקרא בתורה.

 

יג. נוהגים בתענית ציבור שהכהנים נושאים את כפיהם בארץ ישראל גם במנחה. ואם הכהן אינו מתענה - לא ישא את כפיו אלא יצא מבית הכנסת לפני שיעלו אחיו לדוכן. אם אין שם כהן אלא הוא יכול לישא את כפיו.

 

יד. יש שכתבו שבמוצאי הצום לא יאכל בשר ולא ישתה יין אך העולם אינו מקפיד בזה.

 

טו. בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב ישנם שלשה שבועות והם נקראים ימי 'בין המצרים' או 'שלשת השבועות'. מותר לעשות שידוכים בבין המצרים ואפילו ביום תשעה באב מותר. ועד ראש חודש אב מותר לעשות גם סעודת אירוסין.

 

טז. אין לישא אשה משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב, והספרדים מקילים בזה עד ראש חודש אב.

 

יז. אסור לרקוד ולנגן בימים אלו שהם ימי אבל. אמנם בשמחה של מצווה יש שהתירו.

 

יח. סעודות מרעים מותרות עד ראש חודש אב.

 

יט. אין לקנות בגדים חשובים וחדשים בימים שלאחר שבעה עשר בתמוז, וכן אין להיכנס לדירה חדשה שכן אין לברך בימים אלו  ברכת 'שהחינו'. אכן כלים חדשים ואפילו מכונית חדשה שנפסק שאין מברכים עליהם שהחיינו מותר לקנות בימים אלו.

 

כ. אין להסתפר בימים אלו שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. אכן כמה קהילות ספרדים נהגו להקל בזה עד שבוע שחל בו תשעה באב. ואם היה בעל ברית, כלומר אבי הבן, המוהל, והסנדק ביום המילה, מותר לגלח לדעת הכל עד שבוע שחל בו תשעה באב ויש שאומרים שאפילו אז מותר לו.

 

כא. פרשת מסעי החלה בימי בין המצרים יש שנהגו לקרא את המסעות בניגון מיוחד ויש שלא נהגו כן.

 

כב. בשלש השבתות בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מפטירין שלש הפטרות המדברות על הפורענות והן: דברי ירמיה, שמעו דבר ה', וחזון ישעיהו.

 

כג. יש שנהגו לנגן את שלש ההפטרות במנגינה של איכה, אך האשכנזים נהגו כן רק בשבת חזון.

 

כד. יש שנהגו לומר את ברכת ראש חודש אב בקול קינה, אך הרבה חלקו על זה והזכירו שבשבת אסור לעורר קינה ואנחה.

 

מנהגים

כה. במרוקו נהגו לכנות את ימי בין המצרים בשמות שונים מן הקל אל הכבד: מיז בתמוז עד ראש חודש אב נקרא 'תשעה קטנה', ומראש חודש אב עד תשעה באב נקרא 'תשעה גדולה'. ויום תשעה באב עצמו נקרא 'היום המבורך' בלשון סגי נהור.

 

כו. עוד נהגו בקהילת מרוקו שאת הכרזת ראש חודש אב היו אומרים בנוסח זה: "מחדש חדשים, יקבץ קדושים, אנשים ונשים, לעיר הבנויה, וזה החודש, לטובה יחדש, ורצון יצו, אל רב העלילה".

 

כז. בקהלת וורמייזא היו מחליפים בשעה עשר בתמוז את המפות למפה מיוחדת של 'תשעה באב' אם כי את הפרוכת לא היו מחליפים.

 

כח. נהגו בקהילת לוב שבימי בין המצרים משקיעת החמה עד אור הבוקר שלא ימצא תינוק בחוץ.

 

כט. עוד נהגו בקהילת לוב שהיו יושבים בימים אלו, אחר חצות היום בצוותא וקוראים תיקון חצות, חוץ מערב שבת, ערב ראש חודש, ערב תשעה באב, ויום תשעה באב עצמו. כך היו נוהגים גם בבוכארה.

 

ל. בבוכארה היו מקפידים שגם הנשים, ובפרט הנשים המבוגרות, צמות את צום שבעה עשר בתמוז.

 

מנהגים נוספים השייכים לתשעת הימים שבין ראש חודש אב ועד תשעה באב, יופיעו בגליון הבא. ויהי רצון שיהפך אבלנו לששון, יבא הגואל, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

 

לוקט מספרים רבים ביניהם: נטעי גבריאל [חלק ההלכות], לוח ארץ ישראל, ילקוט יוסף, הלכה ערוכה. המדור נועד לעורר את לב המעיינים.