א] בבוכרה נהגו הנשים הקשישות לבקש מבורא עולם בעת הדלקת הנרות שזכות אברהם יצחק ויעקב, תגן על עם ישראל ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושהן יזכו לדרוך על אדמתה של ארץ ישראל [יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה ע' 569].

 

ב] נהגו העניים לסובב על הפתחים דווקא בימי החנוכה. הסיבה: היוונים רצו לבטל שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, תורה, עבודה, וגמילות חסדים [בשבילי המנהג ע' קיח].

 

ג] מדוע משחקים בסביבון בחנוכה? בחנוכה, להבדיל מפורים, היתה ההתעוררות מלמעלה אבל לא מלמטה שהרי היו הרבה מתיוונים שלא עשו תשובה. לכן משחקים במשחק שבית האחיזה שלו הוא מלמעלה. בפורים לעומת זאת, היתה התעוררות מלמטה, היהודים צמו ועשו תשובה,  מחזיקים רעשן שבית האחיזה שלו הוא מלמטה. האדמו"ר מויז'ניץ מסביר כי באותיות הסביבון נ. ג. ה. ש. יש רמז שחנוכה מהווה המשך להושענה רבה שהוא גמר חתימה טובה והאותיות מסמלות את ג. שנה. כלומר את גמר השנה. סיבה נוספת מוכרת היא שבימי היוונים היה אסור ללמוד תורה והילדים היו לומדים בכל זאת וכשהיו רואים שהיוונים מתקרבים היו מראים עצמם כמשחקים בסביבון.

 

ד] בבוכרה נהגו לאכול בחנוכה דברים מתוקים כמו חלבה. כמו כן היו אוכלים בימי החנוכה 'דושפירה' שהוא רקיק ממולא בבשר או בצל חתוך דק ומטוגן. עוד היו אוכלים דו-פיוזה – סוג של מרק ירקות [הרב פנחסי, מנהגי חנוכה].

 

ה] במרוקו נהגו לקרא לבן הנולד בחנוכה ניסים. עוד נהגו במרוקו לאכול בחנוכה כוסכוס עם בשר תרנגול זכר [נתיבות המערב ע' 94].

 

ו] בקהילת וורמיזא נהגו שאם הנרות עדיין דולקים מאתמול אין מכבין אותם. מנהג מרתק נוסף מקהלת וורמיזא מתואר בספר חוות יאיר על כך שבקהילה היו מתחילים את אחד הפיוטים המיוחדים לשבת חנוכה מן הבית השני כלומר מאמצע הפיוט. החוות יאיר מספר כי הוא דיבר על כך עם דיין זקן מקהילת וורמיזא והוא סיפר לו כי בשעת הגזירות נשרפו כל ספרי התפילות והמחזורים. ומאחר שלא היה אז דפוס מסודר הסתמכה הקהילה כולה על הגווילים הבודדים שנותרו מהשריפה. בגווילים אלו שנשרפו בתחילתם נותר הפיוט רק מחציו השני. בני הקהילה שלא רצו לבטל את הפיוט אמרו אותו מן המקום שנמצא, ומנהג זה נותר גם כאשר חזרו הסידורים להימצא לכל דורש [מנהגים דק"ק וורמיישא, ע' רמה].

 

ז] בבוכרה נהגו שאשה אלמנה או גרושה החיה לבדה היתה דואגת מבעוד יום למצוא 'מולאג'ה' כלומר תלמיד חכם צעיר, או נער היודע מעט תורה ותפילה, והיא היתה נותנת לו מתנה עבור עשיית המצווה [הרב גיורא פוזיילוב].

 

ח] בעיר מקנאס היו ההכנות לחנוכה מתחילות כבר מחודש אלול. נדיבי הלב היו ממלאים חביות גדולות של חרס בגזרי בשר מטוגנים בשמן זית זך. הסיבה להכנת חביות הבשר כבר באלול נבעה מהעובדה שבאלול היה כמות הבשר במרוקו מרובה ומחירו נמוך. כאמור הנדיבים היו ממלאים שתי חביות, אחת היתה לצרכי ביתם בימי החורף שאז קשה היה מאד להשיג בשר, והשניה שמורה היתה לימי החנוכה אותה היו מחלקים לעניים ובפרט לתלמידי חכמים [נר מצוה ע' 9].

 

ט] בקהלות במזרח אירופה נהוג היה להביא למלמד שי בימי החנוכה – נרות שעווה [מנהגי חנוכה שם].

 

י] עוד מקהלת מקנאס המופלאה: בט"ו לחודש כסליו היו נוהגים כל הישיבות ובתי הספר, ובעלי הבתים, ללמוד הלכות חנוכה ולהתעמק בהם. יומיים שלשה קודם חנוכה היה בוקע רעש גדול מכל הבתים והחצרות מאחר שהנשים היו מזדרזות לנקות את הבתים לקרצף את הקירות ולסייד בסיד את רצפות הבתים כמו פסח בזעיר אנפין. בערב חנוכה היו החנויות כולם מעוטרות בכל מיני פירות וירקות רעננים, ובפרט כרוב וגזר וקרא אדומה ובצלים ולפתות מכל המינים. בחנוכה מחלקים כאמור את המתנות לעניים, יין ובשר בשפע, ביד רחבה.

 

יא] בחסידות חב"ד נוהגים שהפתילות בהם מדליקים את נרות החנוכה יהיו חדשים בכל יום [על מנהגים ומקורותיהם ע' יא].

 

יב] בספר יהדות המג'רב הביא את מנהג הקהילה לשרוף את הפתילות ביום השמיני בחנוכה. יש קהילות שלאחר ששרפו את הפתילות עם השמן שבהם היו מדלגים מעל המדורה ויום זה נקרא אצלם 'יום השמש'. הרב ביטון מספר בספר 'נתיבות המערב' כי היתה סגולה לנשים עקרות לקפוץ מעל 'מדורת חנוכה', קפיצה זו גם שומרת מעין הרע [ע' 242].

 

יג] בלוב נהוג היה שהחזן וחלק מהמתפללים היו מגביהים מעט את הקול במילים 'על הניסים' שבתפילת העמידה. עוד מסופר כי היו כאלו שנהגו להעלות לתורה בימי החנוכה את גבאי בית הכנסת במקום כהן, אלא שלמנהג זה התנגדו חכמי העדה.

 

יד] מנהג מעניין נוסף השייך ליהודי לוב נקרא 'סנה'. הנשים היו שולחות סופגנים הנקראות ספנג' לבתי הכנסת ולתלמודי התורה. כמו כן היו שולחות את מיני המאפה הללו לבנותיהן הנשואות [נחלת אבות ע' קנט].