לוב, מרוקו, בוכרה, חב"ד, ירושלים, וורמיזא, אשכנז, צפון אפריקה, אמסטרדם, ופרשבורג. מנהגים עתיקים ויפהפהיים מקהילות ישראל לחג השבועות, אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים?

 

א. בבוכארה נהוג היה בשבת שקודם חג השבועות שנקראה שבת כלה, דורש היה הרב בבית הכנסת הגדול בוכארה, והקהל כולו [גם מבתי כנסת אחרים] היה נאסף לשמוע את דרשתו. בדרך כלל נסובה הדרשה סביב ענין קבלת התורה [יהדות בוכארה, גדוליה, ומנהגיה: עמוד 592]. בוורמייזא היו נוהגים לנגן ניגונים חשובים בשבת זו, כמו שאר השבתות החשובות בשנה [מנהגים דק"ק ורמייזא (הרב יוזפא) עמ' קי].

 

ב. בארצות המזרח הדוברות איספניולית קיים מאכל מיוחד לכבוד חג השבועות הקרוי "סייטי סיילוס" ובעברית שבעה רקיעים. מאכל זה הוא מין לחמניה שהאימהות כמעט בכל משפחות היהודים בארצות המזרח היו מכינות בחג השבועות. צורתה עגולה והיא עשויה משבעה צפירות, כאשר באמצע יש את סמל דמות שבע ההדיוטות האוויריות דרכן עבר משה רבינו כדי להגיע אל הרקיע השביעי שם ניתנה לו התורה. על עוגה זו מצוייר גם הסולם שעליו עלה משה למשכן האלוהי, המטה, הר סיני, ארון העדות, לוחות הברית, בארה של מרים, השליו שנשלח לבני ישראל במדבר, ונחש הנחושת שכל מי שהתבונן בו ניצל. 

 

קשה לתאר את ששון הילדים בשעה שאמהותיהם מעמידות לפניהם את ה'סייטי סיילוס' על השולחן. אין רשות לילדים לנגוע במאכל הקדוש הזה מיד. בתחילה יש ליהנות מזוון בשתיקה, להעריץ את משה אשר בתנועה גאונית מושיט את מטהו האדיר, ואת לוחות העדות שעליהם כתובות אותיות אחדות שנמחקו על ידי הבישול, ורקאחר כך לועסים הילדים את המאכל הנפלא [מתוך 'למועד' שבועות, עמוד 99].

 

ג. במרוקו ובטריפולי נוהגים היהודים לשפוך מים בשפע על כל עובר ושב ברחוב היהודים, בין אם זה יהודי, מוסלמי, או נוצרי. מנהג זה מתבסס על קבלה שמי שנשפך עליו מים בחג השבועות לא יאונה לו כל רע עד לחג השבועות הבא [שם].

 

ד. בשעת פתיחת ההיכל בתפילת שחרית נהגו יהודי מרוקו ובוכארה לקרא נוסח 'הכתובה'  - 'לשמחת דודי צח דגול מרבבה'.  פיוט זה מדבר על הקשר המיוחד בין הקב"ה [הדוד] לישראל [הכלה] לה הוא מנחיל את התורה [יהדות בוכארה שם, נתיבות המערב עמוד  110].

 

ה. נהגו ישראל להרבות במאכלי חלב בחג השבועות לפי שהתורה נמשלה לחלב. זקן רבני אשכנז הרב יוסף דינר נהג על פי מנהג אשכנז לאכול בלילה סעודה חלבית בלבד, וביום סעודה בשרית בלבד [עץ חיים באבוב, עמוד רלט].

 

ו. נהגו בחב"ד לברך האחד את רעהו ב"קבלת התורה בשמחה ובפנימיות" [קובץ הוספות מנהגים והערות עמוד 3].

 

ז. בחב"ד משתדלים שבשעת קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת יהיו נוכחים כולם - גם הילדים והילדות הקטנים ביותר. ועוד נהגו בחב"ד ללכת בכל חג בתהלוכה לבית הכנסת כדי לשמח המתפללים בשמחת החג, וכן להסבירם את משמעות החג. במאמר החג נהגו אדמור"י חב"ד להזכיר את הבעל שם טוב [שם עמוד 9].

 

ח. בקהילת אמסטרדם, היה החזן מתחיל את תפילת שחרית מן הפסוק 'הקל בתעצומות עוזך, הגדול בכבוד שמך' [מנהגי אמסטרדם עמוד סב].

 

ט. בפרשבורג בזמן החתם סופר היו מקשטין כמנהג ישראל את בית הכנסת בפרחים ועשבים, ועל מקומו של הרב עשו כמין סוכה מענפי אילן ומיני עשבים [מנהגים והליכות של מרן החת"ס עמ' קל].

 

י. נהגו במרוקו שהיו הנשים מתקבצות באחד הבתים וחכם אחד קורא לפניהם את עשרת הדברות ומבארה להם כיד ה' הטובה עליו [נתיבות המערב שם].

 

יא. עוד נהגו במרוקו לשמור מצות מפסח לשבועות, והיו מפוררים אותם בתוך חלב ודבש וטועמים מזה אחרי תפילת שחרית של שבועות [שם].

 

יב. יהודי טריפולטניה היו ממלאים בליל שבועות בחצות הלילה פחי מים על כל גדותיהם ומלינים אותם תחת כיפת השמים עד או הבוקר. באשמורת השלישית של הלילה היו מגיעים כל הגברים והנשים שעיניהם היו חולות ומשפשפים אותם במים שלנו אלה, והיו מתרפאים ['למועד', שם].

 

יג. בוורמיזא היה השמש מצמיד שני שושנים לבגדי רבני הקהילה, ושושנה אחת לכל חבר בקהילה [מנהגי וורמיזא (הרב קירכום) עמוד רנה].

 

יד. באסרו חג של שבועות נהגו במרוקו לערוך הלוויה רבתית לכל הגניזות של שמות הקודש והיו מלווים אותם בפיוט ושירה [נתיבות המערב שם].

 

טו. לאחר תפילת השחרית נהגו בבוכארה לאכול מאכלי חלב – כוס חלב עם סוכר ועוגה חלבית מתוקה ומאפה חלבי בשם קולצ'ה שירי. בצהריים היו אוכלים סעודה בשרית ובה היה בדרך כלל מאכל בשם 'דושפרה' הדומה לקרעפאלך. לאחר הסעודה היו מתאספים בבית הכנסת קוראים את מגילת רות במנגינה מיוחדת, את מנין תרי"ג מצוות, תהילים לכבוד דוד המלך, אזהרות לחג השבועות שחוברו על ידי רשב"ג, ואת הפיוט 'אמון זה ביום ש-די" [יהדות בוכארה שם].