לא כולם חייבים לתקן: לדעת איך ובעיקר מתי להעיר בבית הכנסת
- פרטים
- קטגוריה: ניוזלטר
- פורסם בחמישי, 09 יוני 2016 21:51
- נכתב על ידי ישראל מנחם
בשבועות האחרונים מופץ גליון בשם 'שים שלום טובה וברכה' העוסק בענייני בית הכנסת והתפילה ובו תובנות מרתקות, שאיש כך נדמה, עדיין לא נתן עליהם את הדעת.
הנה דוגמא יפהפיה המוכרת מן הסתם לכולנו:
זה קרה ביום שני האחרון סתם יום של חול. ל'שלישי' הקריא הגבאי, יעמוד חתן הבר מצווה...
הנער שבאותו יום מלאו 13, נראה היה כמי שהכין עצמו לקראת היום הגדול. בפנים סמוקות וברגליים כושלות הוא התייצב על יד הבימה אביו לצידו מחזיק את הטלית שלא תיפול מעל כתפי העלם הצעיר שזו לא הפעם הראשונה בה הוא עולה לתורה.
"ברכו את ה' המבורך" נרעד קולו, וכולם עונים אחריו בהתלהבות, מיודעינו התרגש מאד, קולו רועד קימעא והוא מתחיל לומר את הברכות ששינן היטיב. כדי שלא לטעות חלילה.
הקהל דומם מאזין ומתרגש, יחד עם עלם החמודות הזה, שמתוך התרגשות גדולה התבלבל ופצח בברכת 'אשר נתן לנו תורת אמת' במקום 'אשר בחר מכל העמים'.
עשרות זוגות עיניים ננעצו בילד הנרגש. 50 המתפללים [שיחד עברו עליהם כבר 1500 שנות חיים וניסיון רב בעליות לתורה], זעקו כאיש אחד ובלב אחד – 'אשר בחר' 'אשר בחר', מנסים לעזור לו לברך את הברכה הנכונה.
אל דאגה הנער תיקן את עצמו מיד, ומרוב פחד התבלבל עוד חמש פעמים בברכות. אז מה מרגיש נער זה? בעוד 20 שנים כשהנער הזה ייזכר בבר המצווה שלו, לא יזכור את האוכל שהיה על השולחנות, גם לא מי ומי היו האורחים, אולי הוא יצליח לשחזר בזיכרונו חלק מהמתנות שקיבל באותו יום, אבל דבר אחד הוא בטוח לא ישכח את הרגע הנוראי הזה שבו הוא עמד על יד הבימה וטעה בברכות. הוא לעולם לא ישכח את הגערה והתיקונים והוא בסך הכל נער ביום חגיגי.
התגובה הזו של הקהל לא תמוש מזיכרונו לעולמים, והיא תישאר לבטח כצלקת אדומה ומכוערת בנפשו הרכה.
בלי לחשוב ובלי לשים לב, גרמו לו המתפללים לטראומה שתלווה אותו עוד שנים ארוכות.
ולמה בכלל הרגישו כולם צורך לתקן אותו? הרי אבא של הנער עומד לצידו ומסייע לו, הבעל קורא הקבוע נמצא שם, והגבאי עומד על המשמר ודואג שלא יקרו טעויות.
אבל כל אחד רוצה 'לעזור' וכך מתנפלים עליו כולם למרות שברור הדבר שגם אם הם יישארו דוממים, הטעות תתוקן בלי עזרתם הנדיבה.
המסקנה שלנו מהסיפור הזה היא שננסה להרגיל את עצמינו שלא להעיר הערות באופן ספונטני. שלא לתקן אחרים בלי שחשבנו על כך קודם לכן.
רק אחרי שבדקנו חככנו בדעתינו, ומצאנו את הדרך הטובה ביותר להעיר בלי לפגוע בזולת, רק אז נעיר ונתקן את הטעות תיקון, במאור פנים בחביות ובעיקר עם הרבה הרבה רגישות.