גבאי

גבאי

נושא התפקיד הציבורי של גביית כספים לצורכי ציבור.

בתקופת ימי הביניים היה תפקיד זה קיים בקהילה היהודית ונחשב למכובד ביותר. הוא כלל את ניהול עניני בית הכנסת, גביית כספים מבני העם וחלוקתם לצורכי ציבור וגביית מסים, שהיו היהודים חייבים לשלם למלכות.

כבר בתקופת השלטון הרומי בארץ (מן המאה הראשונה ואילך) כונו גובי המסים של המלכות בתואר זה. הם היו שנואים על היהודים, ועל כן נדרשו לגנאי. לעומתו נדרש לשבח ולכבוד התואר "גבאי צדקה", שתפקידו היה לאסוף נדבות צדקה. אלה אספו במסירות כספים, מזונות ובגדים מבעלי ממון ויכולת וחילקו אותם בין עניים ונצרכים. בעיקר גילו מסירות בקיום מצות "פדיון שבויים", ויהודים רבים ניצלו משבי וממות הודות לעזרתם.

בספרו "משנה תורה" כותב הרמב"ם: "כל עיר, שיש בה ישראל, חייבין לעמיד מהם גבאי צדקה, אנשים ידועים ונאמנים, שיהיו מחזרין על העם מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, וזה היה נקרא קופה. וכן מעמידין גבאי, שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה ומחלקין את הגיבוי לערב בין העניים, ונותנים לכל עני ממנו פרוסת יומו, הוא הנקרא תמחוי. הקופה אינה נגבית אלא בשניים.

אמר רבי יצחק: "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה)

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן