סדר הקריאה בתורה: מי עולה ראשון, ולמה זה לא עניין של כבוד

• הדפסה

פרטים

קטגוריה: דינים ומנהגים

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2026 08:30

נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת

"כהן קורא ראשון, ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום." כך נאמר במשנה במסכת גיטין, וזה המקור לסדר העליות שאנחנו מכירים. שימו לב לשלוש המילים האחרונות: הסדר נקבע כדי שלא יתעוררו ריבים על מי עולה ראשון. מי שמחלק עליות בשבת בבוקר עושה בדיוק את העבודה הזאת, מונע ריב לפני שהוא מתחיל.

כגבאי אני מוצא שרוב השאלות בעניין הזה נופלות לשלוש קבוצות: מה כתוב ברור, מה מנהג, ומה כדאי לשאול. נתחיל בברור. השולחן ערוך (אורח חיים קלה, ג) פוסק את הסדר כהן, לוי, ישראל. והסעיף שאחריו (קלה, ד) קובע ש"המנהג הפשוט" הוא שכהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם גדול שהוא ישראל, כל עוד הכהן יודע לקרוא. כלומר, הסדר לא נקבע לפי לימוד או מעמד, וזה בדיוק העניין: אין לגבאי צורך להכריע מי חשוב יותר.

בימי שני וחמישי ובמנחת שבת קוראים שלושה עולים, ולפי אותו סימן (קלה, א) אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם. הרמ"א מוסיף חריג אחד: כששני חתנים ישראלים נמצאים בבית הכנסת, מותר להוסיף ולקרוא ארבעה. בשבת בבוקר קוראים שבעה עולים, ובסימן רפב מופיע דין המפטיר, שיכול להיות אחד מאלה שכבר עלו, אם אין מי שיודע להפטיר חוץ מהם. נוח לדעת את זה לפני שמגלים באמצע התפילה שאין מי שיפטיר.

מה קורה כשחסר מישהו? לפי קלה, ו, כשאין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקומו, ואין קוראים ללוי אחריו. הרמ"א מוסיף שאפשר להעלות לוי לעלייה הראשונה כשאין כהן, ואומרים שהעולה נקרא "במקום כהן", כדי שאיש לא יחשוב שהוא כהן. כשאין לוי, הכהן שעלה ראשון מברך שוב וקורא גם במקום הלוי, ואין מעלים כהן נוסף (קלה, ח). כבר כאן רואים שיש יותר מדעה אחת, ומי שנוהג בבית כנסת לפי נוסח או מסורת מסוימת צריך לשאול איך נהגו שם.

יש גם כללים שמפתיעים. לא מעלים שני לוים זה אחר זה, "כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום" (קלה, ט). כהן אחרי כהן אפשר להעלות אם ישראל מפסיק ביניהם, והחזן אומר "אף על פי שהוא כהן" (קלה, י). בהמשך אותו סעיף מביא הרמ"א שיש אומרים שכהנים ולוים לא נקראים בשבע העליות הראשונות אלא אחריהן, וכך המנהג הרווח לדבריו "במדינות אלו". עם זאת, "במקום צורך ודחק" הוא מתיר לסמוך על הדעה הראשונה, ולכן מי שנתקל בצורך כזה לא יכריע לבד אלא ישאל את הרב. ואם בעיר שכולה כהנים נמצא ישראל אחד, הוא קורא ראשון, שוב מפני דרכי שלום (קלה, יב).

ומה עושים כשיש מעט מדי ישראלים? תחשבו על שבת של חתן ממשפחת כהנים, כשרוב הקהל כהנים והישראלים ספורים. המקורות שבדקתי לא עוסקים במקרה הזה במפורש, ולכן אפשר רק להצביע על מה שכתוב במקרים הקרובים. לפי קלה, י, כהן אחרי כהן עולה כשישראל מפסיק ביניהם, ולפי קלה, יב ישראל אחד בין כהנים קורא ראשון. מכאן שבשבת כזאת הישראלים הם המשאב החסר, וכדאי לתכנן מראש מי מהם עולה ואיפה בסדר העליות הוא מפסיק בין הכהנים. כמה ישראלים נדרשים בפועל, ומה עושים אם אין ישראל זמין להפסקה, אינני יודע להכריע, והשאלה הזאת שייכת לרב ולא לגבאי. גם השאלה איך משלבים בסדר כזה את העלייה של החתן עצמו היא עניין לרב. חשוב לשאול אותו בימי השבוע שלפני החתונה, כדי שבשבת עצמה אפשר יהיה לפעול לפי הסדר שנקבע.

ומה עם קרובים? בסימן קמא, ו נאמר שאפשר לקרוא שני אחים זה אחר זה, ובן אחרי אביו, וסוף הסעיף מזכיר חשש של עין הרע. אני לא מסביר את הכרעת הסעיף בעצמי, כי הנוסח דורש עיון. בהגהה בשם המהרי"ל נאמר שאם אחד נקרא לשביעי והשני למפטיר, לא קוראים לשני בשמו. מי שבבית הכנסת שלו עולים באופן קבוע אב ובנים או אחים כדאי שיבדוק זאת מול הרב לפני שבת, ולא יגלה את השאלה בזמן הקריאה.

שאלו את הרב

יש כמה מקרים שבהם אני לא מכריע לבד: מה עושים כשאין כהן ויש לוי, מה עושים בשבת של משפחת כהנים שבה מעט ישראלים, איך מתייחסים לעליות של אחים ואב ובנו, ומה הנוהג בבית הכנסת שלנו בעדה שלנו. אלה שאלות לרב הקהילה, ועדיף להסדיר אותן פעם אחת מראש.

מה שלוקחים מכאן למעשה הוא פשוט: רשימה מוכנה מראש. כותבים בשבוע את שמות הכהנים והלוים הקבועים, מסמנים מי נמצא בפועל, ומסכמים עם הרב מראש מה עושים כשחסר אחד מהם. כך הגבאי לא מכריע בשבת במקום, והמתפללים רואים שיש סדר ולא העדפה.

המידע כללי ואינו מהווה פסיקה. לשאלות הלכה פנו לרב המקומי.