המדור ההלכתי: המתפלל התעלף לפתע באמצע 'שמונה עשרה' האם עליו לחזור לראש התפילה

המתפלל התעלף לפתע באמצע 'שמונה עשרה' האם עליו לחזור לראש התפילה

שאלה

אחד מן המתפללים המבוגרים בבית הכנסת, התעלף במהלך תפילת שמונה עשרה בראש השנה. כשהצלחנו בתום מאמץ להעיר אותו, סירב להתפנות לבית החולים וסימן בידיו כי הוא חש בטוב. הוא חפץ להמשיך בתפילה אלא שאז עלתה השאלה, האם עליו לחזור לראש תפילת שמונה עשרה או להמשיך מן המקום אליו הגיע קודם שהתעלף?

תשובה

במקרה כזה עליו לחזור לראש תפילת שמונה עשרה [לאחר שווידאנו שהוא אינו זקוק לטיפול רפואי כמובן...].

מקורות והרחבה

כתוב בשולחן ערוך [סימן קד]: בכל מקום שפוסק, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.

כלומר, כאשר אדם הפסיק באמצע שמונה עשרה, והשהות בה הפסיק ארכה כזמן בו יכל לסיים את התפילה - עליו לחזור לראש התפילה.

ובמשנה ברורה כתב על כך, שלפי שיטת הרמ"א שכתב כלפי קריאת שמע, שהמתפלל שהפסיק בה, חוזר לראש רק כאשר היה הדבר מחמת אונס, גם בשמונה עשרה הדין כן, ועליו לחזור לראש התפילה רק כאשר היה זה מחמת אונס. אך יש אומרים, מוסיף המשנה ברורה, כי אונס מחמת ליסטים נקרא גם הפסק ועליו לחזור לראש.

אמנם היה מקום לומר, שהתעלפות אינה נחשבת ל'אונס' שהרי היא אינה שונה משינה, המוגדרת כ'סמיה בידיה', כלומר כמו שינה שאינה נחשבת להפסק מאחר שניתן לעורר את האדם בכל רגע [סמיה בידיה – תרופה בידו], וממילא שגם התעלפות אינה שונה, ויוכל להמשיך מן המקום שפסק.

למסקנה הכריע הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתעלפות נחשבת לאונס לפחות כמו 'אונס ליסטים', שהרי באותה שעה הוא היה מופקע ממצוות ולא היה 'סמיה בידיה', כלומר הוא לא יכל להעיר את עצמו ולכן עליו לחזור לראש התפילה. להרחבה ומקורות נוספים ראה בספר קב ונקי ח"ב עמ' נב.