גל הטרור: האם לפטר את עובדי בית הכנסת הערבים

הימים האחרונים העומדים בסימן גל הטרור שחזר לרחובות ישראל העלה סוגיא די מטרידה לנו – גבאי בית הכנסת, או לפחות לחלקינו. יודעים מה, לפחות אצלי.

אני מתכוון לבתי הכנסת הרבים, בהם עובדים גם בני מיעוטים, או במילים פשוטות יותר ערבים.

בבתי כנסת רבים, עובדים ערבים. הגנן, איש הניקיון, האיש הטכני. העבודה של פועלים אלו כבר היתה לפולקלור כאשר בדיחות רבות סופרו על 'הערבי היהודי' שיודע להגות מילים בלשון הקודש, ולצעוק 'עשירי למנין'.

אלא שבימים אלו עולות ונשנות הקריאות שלא להעסיק ערבים במקומות ציבוריים רבים ובכללם כמובן בתי כנסת.

ואני שואל: האמנם?

האם נכון הוא להטיל עונש קולקטיבי על כלל הערבים רק בגלל שחלק לא גדול מקרבם, החליט לנקוט באמצעי הטרור?

אינני מתעלם מהסכנה הרבה, אבל עם זאת מה עם מושג 'כבוד - הבריות'? האם לנו כגבאים בבתי כנסת, אין חובה יתירה לנהוג כבוד בכל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא לא מבני ברית, וגם אם אחיו בחרו בדרך האלימות.

בימים האחרונים פורסמה בערוץ השני ידיעה על מודעה בעיר תל אביב, בה ביקשה דיירת אלמונית להסב את תשומת לבם של שכניה לעובדה שהצעיר, העונה לשם זיאד, מתגורר איתם בבניין מבלי שאיש באמת מכיר אותו, דבר שיש לדעתה לקחת ברצינות לנוכח גל ההסלמה הנוכחי. "עקב המצב הביטחוני אני חושבת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמו להיות אדישים ולא לעשות כלום לגבי זה שיש לנו דייר ערבי בבניין", כתבה הדיירת. "אני לא פוסלת אותו ישירות אבל אני כן חושבת שזה מאוד חשוב שנכיר אותו ולבדוק אותו. זכותנו לדאוג לעצמנו ולמשפחות שלנו ולרצות להרגיש בטוחים בבניין בו אנחנו חיים".

למרבה המזל החליט זייאד לקחת את הענין בהומור והעלה לעמוד הפייסבוק שלו את המודעה כשהוא מצרף לכך בבדיחות: "יא! אני בא עם מאפינס מלוחייה!".

האם נכון היה לנהוג כפי שנהגה הדיירת האלמונית?

ומאידך, האם האם היא לא צריכה היתה להיזהר ולהסב את תשומת ליבם של שכניה לשכן הערבי, שאולי הוא מחבל? ובכלל, מה הסבירות, באחוזים, שכל אדם המשתייך למגזר הערבי עשוי להפוך באחד מן הימים למטורף האוחז סכין?

במילים אחרות אציג את השאלה במונחים סטטיסטיים: האם מרווח הטעות בהנחה שהעובד ערבי יהפוך למחבל גבוהה מספיק כדי להלבין את פניו, ולשבור את מטה לחמו?

אני חייב להודות: אין לי תשובה מוחלטת בעניין.

בינתיים שמעתי על מוסדות רבים שהחליטו שלא להעסיק ערבים, ואינני מבקר את החלטתם, אני מבין שהם עמדו בדילמה לא פשוטה.

אינני מכריע לכאן או לכאן, אני  רק מבקש לחשוב על הסוגיא.