רבי שלמה הוא נשמה שבויה בעולם הגופים

הרב משולם ברנדווין, מחבר הספר רבי שלמה, מספר על האיש על דרכו ועל החידוש שהביא לתפילה, לבתי הכנסת ולעבודת ה'.

"יש תורה של רבי נחמן שאומרת שיש שני סוגים של אפיקורסות בעולם. זו של שבירת הכלים וזו שבאה מהחלל הפנוי. שבירת הכלים זו אפיקורסות שאפשר להתמודד אתה, אבל זו שבאה מהחלל הפנוי מגיעה ממקום של קרירות, של חוסר יכולת להקשיב לנשמה, לנפש. ומוסיף רבי נחמן, שהאפיקורסות השניה – זו שבאה מהחלל הפנוי -  אין כמעט אדם בארץ שיכול להתמודד אתה. ולמרות זאת, בכל דור ודור יש אדם אחד שיודע לעקור את האפיקורסות מהסוג הזה.

בדור שלנו זה היה רבי שלמה קרליבך.

באמירה הזו, פותח הרב משולם ברנדווין, ראש ישיבת 'חדוות התורה' בירושלים, ומאנשי ביתו הקרובים של רבי שלמה קרליבך ז"ל, את השיחה אתנו.

הרב ברנדווין, בן 46, תלמיד חכם, ראש ישיבה, ומחבר ספרי הגות ופרשנות מוכרים, הכיר את הרב קרליבך היטיב בשנותיו האחרונות, וניהל אתו שיחות ארוכות. לאחר פטירתו, הוציא הרב משולם ספר על חייו של קרליבך מנקודת מבטו, לו קרא 'רבי שלוימה', וזה היה לרב מכר. הספר כל כך הצליח מסתבר, שגם בשעת הראיון, קיבל הרב ברנדווין שיחת טלפון, בה מבקש ממנו איש שיחו לתקן פריט מידע בספר – שכאמור פורסם לפני למעלה מ-20 שנים - שלטעמו אינו מדוייק....

"כשהייתי נער עסקתי בחיפוש דרך כמו עוד נערים רבים, וכשהגעתי לרבי שלמה הוא היה חסיד אמשינוב", נזכר הרב ברנדווין. אמשינוב היא חסידות שינוקת מאישיבצא, והרב קרליבך קשור היה בעבותות אהבה עם הרבי הקודם, והרבי הנוכחי. שמו של הרב הקודם היה רבי מאיר, וקרליבך ביקש לקרא ליישוב בו התגורר 'מאור מודיעים', על שמו של הרבי זצ"ל, אלא שהשם בסופו של יום לא התקבל בועדת השמות ונותר 'מבא מודיעים'.

לפי תורת החסידות הזו, מסביר הרב ברנדווין, ניצוצות הקדושה נמצאים במקומות חבויים, וזה בדיוק מה שחיפש רבי שלמה, את אותם ניצוצות בכל מקומות המסתורין שלהם, במרחבי סן פרנסיסקו בשנות השישים, בקמפוסים, בווסטוקים.

איך הגעת לקרליבך?

הרב ברנדווין מחייך ומספר: בקהילה יהודית מתבוללת חי לו נער יהודי שהוריו הבטיחו לו, שאם יסיים את תעודת הבגרות שלו בהצטיינות יזכה בטיול סביב העולם. הנער הצליח  וטס להודו. שם הגיעה אליו הקלטה של רבי שלמה, כאשר בין השירים נשמע קולו של הרבי מאמשינוב מברך 'לחיים' עם החסידים. המנגינות, והקול של הרבי חדרו לליבו של הנער, והוא אמר לאמו: מצאתי את מה שאני מחפש. הוא טס לישראל והיום הוא חסיד אמשינוב.

גם אני, מספר הרב משולם, הגעתי לרבי שלמה דרך הקלטות. הכרתי אותו אמנם מבית וגן באמצעות משפחת ריצ'י שהיו חסידים שלו, אך התקליטים שלו, ענו לי על צורך נפשי עמוק. ייתכן שהדבר נובע גם משרשי החסידים. סבי תמיד היה אומר לאבי שנסע ללמוד בישיבה ליטאית: תלמד כמו הליטאים תתפלל כמו החסידים. והיזהר והישמר לנפשך שלא להפוך את היוצרות... איפה הרוממות בתפילה, איפה ההתלהבות, אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים?? אמן יהא שמיה רבה, הניגונים של קבלת שבת, אלו דברים שהנשמה צמאה להם.

מה היה מיוחד ברבי שלמה קרליבך?

"יש שני מאמרי חז"ל לכאורה סותרים: כתוב – וכי אכפת לו לקב"ה אם אתה שוחט עם הצוואר או מן העוךף? אלא לא ניתנו מצוות אלא לצרף את הבריות. מצד שני כתוב אין לו לקב"ה אלא ד אמות של הלכה. איך זה מסתדר? מי שלוקח את המשפט הראשון משיל מעליו את כל המצוות, מצד שני אם אין לו אלא ד' אמות של הלכה אנו מגיעים טכנוקרטיה של ביצוע המצוות. מה עושים?

אולי דרך האמצע, אבל לפעמים מהאמצע נוצר אפרוריות. אני חושב ששלמה נתן את הצעקה 'לצרף את הבריות' או במילים אחרות: להרגיש את מעשה המצוות. זהו למעשה, המסר של תורת החסידות, רק שבתורת החסידות אלו אותיות הכתובות בנייר, ואצל שלמה זה היה תורת חיים. מבחינתי הוא חזרה לראשוני החסידות.

הרב ברנדווין נזכר כי פעם כשהגיע אתו חבר לשבת לרבי שלמה, אמר לו במוצ"ש: היה נפלא, זהו איש בעל עומקים רוחניים, אבל איך אפשר לא לאכול כל השבת כלום מלבד חלות יבשות וקופסאות טונה? "מצד שני האיש הזה אומר לי היום שזו המתנה הגדולה ביותר שקיבל בחיים. כי רבי שלמה התרומם טפח מעל הקרקע טפח מעל הגשמיות". 

יש גם לא מעט ביקורות על קרליבך עליהם בטח שמעת?

"בקרליבך נשאר ישיבישער קטן, היתה בו בחינה של בחור ישיבה איכותי, עם כל השיער הארוך והכיפת מגן דוד של הילדים. הוא היה תמיד מעל למושגים ה'נורמליים' שאנו מכירים. הוא היה נותן דרור לנשמתו ומגיע לנקודה הפנימית שקיימת בו. לא פעם חזיתי בו נותן את ה-50 דולר האחרונים שלו, כאשר אחר כך לא היה לו 3 דולר לקניית פיצה. שלמה מבחינתי הואנשמה שבויה בעולם הגופים. מכאן ניתן להבין מדוע אני לא שואל אותו מפני מה הוא לא שומר על הכסף שלו? כי זה היה מעליו. זו הסיבה שאני מתייחס אליו בסלחנות. גם הביקורת לא גורמת לי לוותר על המתנה הזו של הקב"ה שאיפשר לאדם כזה להסתובב בעולמנו ולקבל ממנו השראה.

האם התיאור הזה לא בא על חשבון המצוות?

"בוודאי שכן. שלמה קרליבך על כל הרעיון שמאחוריו אינו אמירה פוזיטיבית - עשה כך ועשה כך, אלא ניסיון לאזן את המקום שאתה הולך אליו מהיומיום האפרורי שגורר אותך אליו.

הרב ברנדווין מודה כי "אנו לא נדון במשנתו כמו שדנים במשנתו של גדול בישראל, מילה אחר מילה". אבל כן יש לקבל את המתנה שהוא הביא את – "הצווחה אל מול האפרורויות היומיומית, השקיקה הנלהבות העמקות".

לדבריו אין לנו מה לחפש פה 'משנה'. שכן "זאת לא משנה, זו שאגת ידיד מעומק הלב לעולם האנושי, עורו חברים עורו, יש לנו אידיש קייט מלאת יופי בואו ונראה אותה בעין הנכונה ניקח אותה בהרגשת הלב נרגיש חוויה נרגיש טוב, בא ניקח את רבי אלימלך מליזנסק שלימד אותנו 'שנראה מעלת חברינו ולא חסרונן'. כולנו אומרים אותה. אבל שלמה חש בה,. הוא חי בעולם יפה כל אדם שראה מול העיניים מלא במעלות וריק בחסרונות. העין שלו לקחה את רבי אלימלך והורידה אותו לעולם.

אין פה סוג של תמימות לא לראות את הרוע?

"אני מסכים עם מה שאתה אומר. יש פה תמימות מבחירה. רבי שלמה לא רצה להביט ברוע. הוא כן רצה לתת את הנשמה לעולם הגשמי. האם הוא באמת היה תמים. היתה קבצנית אחת עליה השלום שהשמועות אמרו שיש לה כמה בנינים, וראיתי שהוא נותן לה 50 דולר. אמרתי לו: "אבל יש לה בניינים". ענה לי רבי שלמה: מה זאת אומרת נתתי לה חמישים דולר והיא חייכה. אז זה מה שהיה חסר לה. אני לא מבין על מה אתה מתווכח פה.

הרב ברנדווין ליווה את הרב קרליבך בכל פעם שהיה בארץ, ובמשך שעות שהה במחיצתו. הוא נזכר שבאחד הלילות הם חזרו מבל-אביב מבית היין. קרליבך הופיע שם וביקש מהרב משולם לא להיכנס: "זה לא מקום לתלמידי חכמים". הוא רק ביקש שיבא לאסוף אותו בעוד שעתיים.

"כעבור שעתיים באתי לקחת אותו, אמצע הלילה אולי 130, הוא נכנס לאוטו ואני שואל לאן? למלון, עונה שלמה ולפתע נזכר – אוי יש חתונה במושב. אמרתי לו, אתה יודע מה השעה? אבל יש חתונה, הוא אומר.

ואתה מסדר קידושין? שאלתי, אלא מי? ענה קרליבך. להשיג את בני המושב באותם ימים בטלפון כמעט לא היה אפשרי ואנחנו נוסעים. בדרך אני שואל את עצמי מי יחכה לנו, מה יהיה? בטח הם לקחו כבר מישהו אחר. אנחנו מגיעים למושב, לחדר אוכל השבור והרצוץ ואני מוצא 5 חברה ישנים, ועוד שלשה ערים. יושבת גברת היא הכלה, מסתבר שלא היה כסף לקנות שמלה ופשוט לקחו מפה לבנה חוררו בה חור והנה שמלה לבנה. עוד שלשה שושנים - ולפנינו כלה.

מסתבר שהיה זה חתן שהחזיר את גרושתו בפעם השביעית. יהודי מלוד. לאף אחד לא היה כח או רצון לחתן את הנישא הסדרתי הזה חוץ מהאחד והיחיד. תוך כמה דקות מגיע אחד עם גיטרה, כינור, תוף מרים, 4 ענפים טלית וציציות ומתארגנת חופה. ואני אומר לכם: לא ראיתי מימי חופה חיננית כזו כמו אותה חופה. זה  היה פשוט מחזה מרנין. שמחה יוצאת מן הלב. אדם קרוב לשבעים כמו שהיה קרליבך באותו אירוע, בקושי חי, וכמה אנרגיות. כמה התלהבות. כמה אהבה, ודברי תורה ודברי חיזוק. החתונה הזו שעשה להם רבי שלמה היתה טקס נישואין של זוג צעיר. 

הכתבה הזו היוצאת במגזין של בתי כנסת מובילה אותנו לשאלה הבאה: מה הביא רבי שלמה לבתי הכנסת?

"אני חושב שהוא הביא לתרבות התפילה האשכנזית, דבר שהספרדים כבר גילו מזמן. אם אתה רוצה שהקהל יהיה מתפלל, ולא צופה משתתף צריך לתת לקהל לעבוד, ואת זה רבי שלמה הבין. המתפלל האשכנזי ידע עד כה שיש לו תפקידים מאד מוגדרים, רבי שלמה שינה את המשוואה.

תרומה נוספת, התפילה של שלמה יצאה מן הלב ולכן הוא הצליח להפיק נעימות בלתי שגרתיות. היה בהן ריגוש וחידוש שמשך את הלבבות, והפך את התפילה לחוויה.

הרב משולם מזכיר כי לפני 250 שנים החלה המהפכה התעשייתית, שפגעה לא מעט ברגש של האנשים. קרליבך רצה להעביר מסר – להרגיש את התפילה, לרצות ללכת לתפילה.

והרגש הזה, מאבחן הרב ברנדווין הביא את קרליבך להתרגש במקומות לא קונוונציונאליים לכאורה. אם כולם מתפללים בעומק הלב ברפאינו, שמע קולינו, אתה חונן לאדם דעת, רבי שלמה דווקא הביא את השתפכות הנפש שלו ב'קבצינו יחד מארבע כנפות הארץ', ב'ובנה ירושלים'. תפילה על הכלל. על אחדות עם ישראל. על ירושלים אליה היתה לו חולשה עצומה. בדומה לכך בראש השנה. רבי שלמה מצא את ההמלכה של הקב"ה כעיקר, 'ויאתיו כל לעבדך', 'מלוך על כל העולם בכבודך'.

אבל למרות זאת, מבקש הרב ברנדוויין להעביר ביקורת על מנייני קרליבך שהפכו לכה פופולאריים בשנים האחרונות: "רבי שלמה רצה להביא חידוש לעשות משהו בלתי שגרתי, אם המניינים האלו הופכים לשגרתיות ולנורמה הרי שהחמצנו את כל המטרה. יש לנו נוסח מקובל מאבותינו לקבלת שבת, האם אנו רוצים שאנשים שמתפללים במנין קרליבך לא ידעו מהו ה'לכו נרננה' המסורתי שלנו?

 

רבי שלמה קרליבך בצוותא, 1973, קרדיט: HERMAN CHANANIA, לע"מ

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן